מדינת ישראל נ' אבו גנימה

החלטה

בעניין ביטול פסק דין

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם בעבירות של נהיגה רשלנית, אי שמירת מרווח והתנהגות שגרמה נזק לרכוש וחבלה לגוף. בגזר הדין הטיל עליה בית המשפט קנס ע"ס 1,800 ₪ ופסילה למשך 3 חודשים וכן פסילה על תנאי לתקופה של שלושה חודשים למשך שלוש שנים.

סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982, קובע שתי עילות חלופיות לביטול פסק דין שניתן בהעדר:

העילה הראשונה – הצדקה להיעדרות מהדיון, והשנייה – הוכחת חשש ממשי לעיוות דין [ראו לעניין זה רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 2.10.03).

עוד קובע החוק, כי בקשה לביטל פסק דין יש להגיש בתוך 30 יום (ראו סעיף 30 (ח) סיפא).

הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר של כשנה תמימה, כשאין בצידה כל טעם ממשי מניח את הדעת לשיהוי הרב. נפסק לא אחת כי הוראות החוק הנוגעות לזמני הגשת הליכים משפטיים שונים, לרבות בקשות מסוג זה, אינן פלסתר ויש לעמוד בהן. די בשיהוי הרב כדי לדחות את הבקשה. אך גם לפי יתר העילות שבחוק אין בידי לקבלה כפי שיפורט להלן.

באשר לאי ההתייצבות – הנאשם טען כי לא ידע כלל על כך שהוגש בעניינו כתב אישום ואף לא על הדיון האמור וזאת מפני שלא קיבל לידיו כל הזמנה לדיון. לדבריו, במקום מגוריו ישנם אנשים נוספים הנושאים את אותו שם, וייתכן כי ההזמנה וכל שאר כתבי בי"ד, נשלחו לאדם אחר הנושא את שמו. כמו כן, טען כי לא הודבק על דלתו שום מכתב והוא מבקר לעיתים תכופות בסניף הדואר מתוקף היותו מנהל ובעל מניות בחברה, ולא קיבל את ההזמנה מעולם. עוד טען, כי ידע על כך שנשפט בהעדרו רק כאשר קיבל לידיו מכתב "דרישה נוספת לתשלום קנס" מהמרכז לגביית קנסות.

לאחר עיון בבקשה בנספחיה לא מצאתי שיש ממש בטענת הנאשם בענין העדר התייצבותו. ההזמנה למשפט כמו גם יתר מסמכי בי דין נשלחו לאותה כתובת אליה שוגרה ההודעה על הקנס, אשר נשאה כתובת כללית באעבלין, ותמוה כיצד האחרונה מצאה את יעדה לידי הנאשם, ואילו בקבלת ההזמנה למשפט כופר הנאשם.

עוד יצוין, כי ההזמנה לדין מוענה לתיבת דואר ספציפית באעבלין, ובאישור המסירה צוין כי ההזמנה לא נדרשה. הנאשם לא טען ואף לא המציא כל ראיה המוכיחה כי תיבת הדואר הזו לא שייכת לו.

הדוור המקומי, לא שקט על שמריו, והמציא את ההזמנה לדין לביתו של הנאשם ומשלא מצאו בביתו הדביקה על דלת ביתו, כמוכח מאישור המסירה הנושא תרשומת זו.

פעולות אלה של רשות הדואר לא נסתרו בראיות שבפני ולפי חזקת התקינות של הרשות הן מוחזקות כנאמנות על בית המשפט, כך וביתר שאת כאשר לא באה עליהן כל השגה בפניה של הנאשם לרשות הדואר ולא הונחה בפני בית המשפט כל ראיה שאין הדבר כך.

יוצא איפוא כי הסבריו של הנאשם לא מתמודדים בצורה מניחה את הדעת עם אישור זה.

בנסיבות אלה, משהנטל להפריך את חזקת המסירה לא הורם, אין בידי לקבוע כי הוכחה סיבה מוצדקת להעדרות הנאשם מהדיון.

חשש לעיוות דין - הנאשם לא הוכיח כי קיים חשש לעיוות דין. טענה כללית של הנאשם לא די בה. עפ"י הפסיקה על הנאשם להראות, תוך שימוש באסמכתאות, כי לו נוהל ההליך הייתה התוצאה שונה מבחינתו. אין בבקשה התייחסות כלשהי לסיכויי הגנה או לראיות.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ה תמוז תשע"ג, 03 יולי 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: