מדינת ישראל נ' אבו גויעד(עציר)

החלטה

האישום

לפני בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. למשיב מיוחסות עבירות שוד, פירוק חלקי רכב, שבל"ר ועבירות נילוות.

על פי כתב האישום, המשיב, אחד סאלם אבו צלוב ושניים שזהותם אינה ידועה, שדדו חלקים מכלי רכב, מכונות חפירה וגריסה שחנו במחצבה הסמכוה לנחל ניצנה. נטען כי הם הגיעו לאותו מקום כחצות הלילה שבין 16 ל-17 לספטמבר השנה, כפתו את השומר, כיסו את ראשו בשק והיכו אותו בראשו וגבו. נטען כי סאלם עזב את המקום והאחרים מיד פנו למכונות החפירה ופרקו מהם חלקים. לאחר כמה שעות חזר סאלם, הם העמיסו החלקים הגנובים על רכבו של השומר ונסעו בו מן המקום, תוך שהשומר עצמו נשאר שם כפות. הרכב של השומר ננטש קרוב לירוחם, והשודדים נשאו עמם את החלקים.

הסנגור חולק על קיומן של ראיות לכאורה בתיק זה. הסנגור מסכים שיש ראיות לביסוס עצם התרחשות השוד, אך אין ראיות מספיקות על מנת לקשור את המשיב למעשה.

מבנה הראיות

ראיות התביעה לעצם מעשה השוד מבוססות על עדות השומר, ממצאים רפואיים על גופו של השומר ועדות הבעלים של כלי העבודה על החסר. כאמור, על כך אין מחלוקת. הראיות הקושרות את המשיב דנן לתיק זה בנויות בעיקרן על הראיות הקושרות את המעורב האחר, סאלם, למעשה ועל הפללת סאלם את המשיב כשותף באוזני מדובב.

סאלם מקושר למעשה באופן ישיר למדי באמצעות טביעת אצבע שלו אשר נמצאה על מכוניתו של השומר, אשר כאמור ננטשה בסמוך לירוחם. מעבר לכך, סאלם קושר עצמו היטב היטב למעשה, בשיחותיו עם המדובב, תוך שהוא מונה מספר פרטים אודות השוד, המתאימים היטב לאירוע. בשיחה עם חוקרים מחוץ למסגרת החקירה הביע נכונות להודות, אך לא נכון היה למסור דבר על שותפים. הסנגור לא שילח חיצים בחלק זה של הראיות, ולפיכך אניח שאין הוא חולק עליהם, ועל המסקנה הנובעת מהם לכאורה, כי סאלם הוא אחד השודדים.

הסנגור בהחלט כן חולק על הטענה שיש ראיות כלפי המשיב. טענת המדינה בהקשר זה בנויה על ראיה מרכזית אחת, והיא דברי סאלם בפני המדובב. ראיה זו מחוזקת במספר חיזוקים. האחד, הפרכת גרסת האליבי של המשיב, הן באמצעות אשתו והן באמצעות איכון הטלפון הנייד שלו. החיזוק השני הוא איכון של הטלפון של המשיב בזירת האירוע ביום 16.9.11 בין השעה 04:30 לשעה 05:30 לפנות בוקר. חיזוק נוסף יש בעצם העובדה כי סאלם מכחיש כל היכרות עם המשיב, בעוד המשיב אינו מכחיש זאת ואף יש שיחות טלפון בין השניים, לרבות שיחות טלפון ביום 16.9.11 בשעות הערב, כאשר האחרונה היא מספר דקות לפני השעה 22:00, זמן קצר ביותר לפני השוד.

חיזוק משמעותי נוסף מבססת התובעת על שיחה נוספת שהוקלטה בתא. שם פונה סאלם אל המשיב שמוכנס אליו לתא לרגע קט, ולאחר מכן כאשר הוא בתא סמוך. בשיחה זו הוא מדבר עמו, הוא מכנה אותו חאג', מדבר על הראיות ועוד.

דיון בראיות

למרות שרשימת הראיות נראית פשוטה. צודק הסנגור כי הדברים אינם כה פשוטים כפי שהם נראים ממבט ראשון. ראשית, יש לעיין היטב בדברי סאלם למדובב. שני הצדדים התרכזו בעיקר בתמליל הראשום (המסומן 46/11 DVD), אם כי רק השזירה של שני התמלילים כאחד מאגדת הראיות למסכת אחת.

סאלם אכן מודה במעשה בפני המדובב, אשר משכנע אותו ליתן לו יותר פרטים על האירוע על מנת שיוכל לייעץ לו. המדובב מוסר פרטים לא מעטים שחלקם מאומת. דבר המלמד כי גרסתו כאן בכללותה נכונה. כך, הוא מספר כי היו במקום ארבעה, כולל אותו (ע. 2 ש. 34) וכי הוא נהג ולא היה בין המפרקים בפועל (ע. 3). כי הוא עצמו עזב האחרים ושב בבוקר (ע.5), כי הרכב של השומר נלקח אך הושאר בדרך (שם, ש. 25), כי פרקו חלקים מהציוד בזמן שהשומר היה קשור בסמוך (ע. 6), כי הם הגיעו ברכב יונדאי גטס (ע. 7 ש. 22) ורכב השומר נגנב כדי להעמיס עליו ציוד (שם ש. 37) והשוד היה בערך בשעה 01:00 או 02:00 בלילה (ע. 8 ש. 39).

לעניין זהות השותפים, צודק הסנגור שיש שינוי חשוב בדברי סאלם למדובב. המדובב שואל וסאלם משיב כי שניים מהארבעה הם השניים שהיו עצורים איתו, זיאד וזאיד. יצויין כי בתיק אכן נעצרו המשיב זאיד, ואחיו זיאד. לגבי זהות הרביעי סאלם אומר למדובב "עוד אחד" (ע. 3). בהמשך מספר כי זאיד הוא אשר שכר את הרכב בו הגיעו למקום.

אולם, כאשר נשאל אודות זהות יוזם המעשה, משיב "החג' בא אלי, החג' החג' ... אני לא רוצה להגיד שמות, השייך בא אלי... הוא זה ש.. " (ע.4 ש.23). המדובב מזכיר לו שהוא כבר אמר שמות, ואז שואל אם זיאד בא או השני, ומשיב סאלם כי זאיד בא אליו (שם ש.33). בהמשך גם מספר כי זאיד הוא אשר לקח את רכבו של השומר (ע.5 ש.27).

בעמוד 6 יש לפתע שינו ביחס לזיאד. הוא אומר למדובב שיש רק אחד שנעצר ושניים שהם בחוץ, שהוא מכיר בפנים אך אינו יודע את שמותיהם. המדובב מיד חוזר על השמות של זיאד וזאיד, אך סאלם לפתע טוען כי זיאד כלל לא שייך לעניין, אם כי ממשיך להפליל את זאיד. וכך ממשיך הדבר בהמשך התמליל.

הסנגור טוען כי אין בתמליל זה ראיה טובה כי המשיב מפליל את המשיב. זאת מכמה טעמים, ראשית, עצם העובדה כי סאלם חזר בו לגבי זיאד באמצע הדברים, מלמדת שאין מדובר בדברים שניתן לסמוך עליהם. עוד טוען הסנגור כי זאיד הוא שם מאוד נפוץ, ואין ראיה כי כוונתו של סאלם למשיב דנן דווקא. הסנגור אף מפנה את שימת הלב כי סאלם מתייחס גם לאדם בשם "החאג'" ו"השייך", ככינויים מקבילים לזאיד. אולם, המשיב אינו בגיל המצדיק את הכינוי "שייך" ואף טרם זכה לקיים את מצוות העלייה לרגל למכה, וממילא לא ראוי לכינוי "חאג"'.

שמעתי את דברי הסנגור, אך אני סבור שקשיים אלה אינם ממוטטים את התזה של התביעה, רחוק מכך. המשיב ממקם היטב את אותם זיאד וזאיד כמי שנעצרו יחד עמו, ואלה הם שמות המשיב ואחיו שנעצרו עמו. אכן תחילה משתמע כי הוא מפליל את זיאד גם כן ואז חוזר בו. אולם, מדובר במשפטים בודדים בהם אין הוא מייחס לו כל מעשה ברור. לעומת זאת, התיאור שלו אודות זאיד וחלקו במעשה מפורט וממשיך לאורך הדיבוב. אף אם יש כאן תמיהת מה, מדוע לפתע חזר בו לגבי זיאד, מדובר בעניין לתיק העיקרי ולא לשלב זה של המשפט.

לעניין זהותו של זאיד כמשיב דווקא, והכינוי "חאג'", הרי שכאמור, המשיב נעצר עמו, והוא ציין כי מדובר במי שנעצר עמו. יתרה מזו, בתמליל השני (עמ' 3), יש התייחסות אל אדם שסאלם ראה בחדר החקירות מדבר עם החוקרים כאותו שותף, דבר המתאים לתרגיל החקירה מתואר במזכרים של החוקרים מיום 6.10.11, כי מדובר במשיב.

בהמשך אותו תמליל, עולה כי המשיב מוכנס לרגע קט אל תוך התא של המשיב והמדובב ונרשם כי סאלם אומר למשיב (המזדהה בשמו בעמ' 5) את המלים "אני לא מכיר אותך ואתה לא מכיר אותי" (עמ' 5, ש 23), דבר המתיישב עם גרסתו של סאלם כי אינו מכיר את המשיב ונסיון לתאם גרסה זו, וכן מתאים הדבר למציאות כי סאלם כן מכיר את המשיב, אחרת לא היה טורח לומר לו שאינו מכיר אותו. אז מועבר המשיב לתא אחר, ולא ברור לסאלם איזה. סאלם מנסה לקרוא לו, ובעמוד 11 קורא לו "חאג'" תוך שהוא דופק על הקירות. ברור כי מדובר במשיב, שכן הוא שואל את המדובב אם ראה לאיזה תא הוכנס, זה שהיה שם. יתרה מזו, המשיב עצמו עונה לו (עמ' 12). השיחה אינה ברורה, אולם נראה כי סאלם משתף אותו בכך שנמצאו טביעות אצבע שלו (שם ש. 28). בהמשך המשיב אומר לסאלם "תגיד לו שאני ואתה לבד" (עמ' 14), וסאלם מבהיר "אף אחד לא הלשין עליך" (ע' 15 ש. 1).