מדינת ישראל נ' אבו גאנם

החלטה

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המכיל שני אישומים.

האישום הראשון עניינו ארוע שארע ביום 10.11.09 בשעה 18:00 או בסמוך לכך בעוד המתלוננת הולכת ברחוב דני מס בעיר רמלה הנאשם, רץ לעברה בעט בה ברגלה והפילה ארצה. נטען כי בעת שהמתלוננת שרויה על המדרכה החל הנאשם לבעוט בה באמצעות רגלו בגבה בבטנה וברגלה של המתלוננת. נטען כי כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלוננת חבלות של ממש אדמומיות בגבה העליון ונפיחות ברגל ימין. המאשימה מייחסת למשיב במועד הנ"ל עבירה של תקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות עבירה לפי סעיף 382 (ב)(1)+ 380 לחוק העונשים התשל"ז- 1977 (להלן: החוק).

האישום השני עניינו ארוע שארע ביום 7.9.09 בשעה 9:45 או בסמוך לכך במועד הנ"ל בסמוך לחנות כמעט חינם בעיר רמלה זרק הנאשם אל עבר המתלוננת מכשיר המשמש להדבקת מחירים על מוצרים, המכשיר לא פגע בגופה של המתלוננת על פי עובדות כתב האישום בהמשך הכה הנאשם את המתלוננת באמצעות ידו בגופה. המאשימה מייחסת לנאשם במועד הנ"ל עבירה של תקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות וניסיון לתקיפה בנסיבות מחמירות עבירות לפי סעיפים 382(ב)(1) לחוק.

עם הגשת כתב האישום המאשימה הגישה בקשה בה עתרה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

באשר לאישום הראשון.

בבקשתה הפנתה המאשימה לראיות לכאורה בדמות הודעת המתלוננת, מזכר שערכה השוטרת ג'רופי עינת בו תארה את חבלותיה, דוח פעולה שנערך על ידי השוטר שעובי איתי שהבחין במתלוננת בסמוך לארוע, הודעת מורן פינטו חברתה של המתלוננת אשר הבחינה שהמשיב תוקף את המתלוננת והודעת המשיב אשר קשר עצמו למקום הארוע אך טען כי הוא זה שהותקף. בהמשך חזר בו מגרסתו לפיה פגש במתלוננת במקום הארוע ובהמשך הודה בכך שפגש בה בשעות הערב.

באשר לאירוע השני.

הפנתה ב"כ המאשימה להודעת המתלוננת ולדוח הפעולה שערך השוטר שמרוק אייל.

המאשימה ציינה כי עסקינן בעבירה המקימה עילת מעצר מכוח החוק הואיל וקמה כלפי המשיב חזקת המסוכנות. עוד ציינה המאשימה כי העבירות מקורן בפרידתה של המתלוננת מהמשיב וציינה כי מדברי המתלוננת עולה כי המשיב מקנא לה וסיגל לעצמו דפוסים אלימים כדרך לפתרון הבעיות בהן נתקל.

באשר ליחסו של המשיב למתלוננת הפנתה המאשימה לדבריו עת נשאל מי זו הגב' מירי מיכאלי. עוד הפנתה המאשימה לכך שהמתלוננת חוששת מהמשיב כך עלה באמרתה. בנוסף הפנתה לכך שמאמרת המתלוננת עולה כי אין זו הפעם הראשונה בה תקף אותה המשיב.

לאור כל האמור עתרה המאשימה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

המאשימה הפנתה לבש"פ 9703/07 וטענה כי עניינו של המשיב דומה למקרים בהם בית המשפט מתחייב במשנה זהירות על פי ההלכה הפסוקה, הואיל והמקרה הנדון בוצע תוך התפרצות זעם.

במהלך הדיון ב"כ המבקשת חזר על בקשת המבקשת והפנה לתיק החקירה וטען כי קיימת מסוכנות לאור התנהלותו של המשיב כלפי המתלוננת מבלי שהמשיב חשש לתקוף את המתלוננת במקום פומבי.

מנגד ב"כ המשיב טען כי עסקינן בארוע של אלימות לכאורה כלפי המתלוננת בלבד. אין המשיב חולק לצורך ההליך שלפני על קיומן של ראיות לכאורה. אין הוא חולק על עילת מעצר. יחד עם זאת לאור גילו הצעיר טען ב"כ המשיב כי ניתן להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בפיקוח אביו.

לציין כי התביעה הפנתה לעובדה שמהראיות לכאורה ככל שמתייחסות לאישום השני עולה מאמרת המתלוננת שאביו של המשיב ראה את המשיב סוטר לה. אביו של המשיב באמרתו כפר בנטען יחד עם זאת טענה המאשימה כי אין עסקינן במפקח ראוי.

שקלתי את טיעוני הצדדים. מצאתי כי מאמרות המתלוננת עולות העובדות המיוחסות למשיב בכתב האישום.

מאמרתה ביום 11.11.09 עולה כי המשיב לכאורה אובססיבי כלפיה , פיקח על הבגדים אותם לבשה, פיקח על החברות עימן היתה בקשר, אסר עליה לעשן וסטר לה עת עישנה.

יחד עם זאת מסרה המתלוננת בתלונתה כי במועד בו סטר לה המשיב הוא היה שיכור.

המתלוננת מסרה באמרתה באשר לארוע המתואר באישום הראשון כי המשיב התנפל עליה ובעט בה והיא נפלה ובהמשך בעט בה גם כשהיתה על הרצפה בבטן ובגב וכן מסרה כי המשיב תקף אותה כחמש שש פעמים במשך השנתיים בהם היו חברים ומסרה כי היא מפחדת ממנו והמשיב מקנא לה.