מדינת ישראל נ' אבו גאמע

החלטה

לפניי בקשת הנאשם לביטול לביטול הכרעת הדין אשר ניתנה בהעדר התייצבותו ביום 02/03/11.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה במהירות מופרזת של 186 קמ"ש , בדרך בה המהירות המירבית המותרת היא 100 קמ"ש .

התיק היה קבוע להקראה ליום 02/03/11, הנאשם לא התייצב ומעיון בתיק בית המשפט עולה, כי הנאשם הורשע בהעדרו ולבקשת התביעה התיק נדחה לטיעונים לעונש והוצא צו הבאה נגד הנאשם, וזאת לאור המהירות הגבוהה בה הורשע הנאשם.

הנאשם מודה כי קיבל ההזמנה לדין למועד הדיון כדין, אולם לא התייצב במועד הדיון מחמת טעות.

הבקשה הועברה לתגובת התביעה, המתנגדת לביטול הכרעת הדין נחרצות.

יצויין, כי במועד הדיון התביעה ביקשה אך להרשיע את הנאשם ולזמנו בצו הבאה למועד נדחה. לאחר מכן, הנאשם התייצב בבית המשפט, ביקש לבטל את הכרעת הדין והודיע כי לא נהג ברכב וביקש כי כתב האישום יתוקן באופן שהנאשם יהא סמיר אבו גאמע, שמודה כי הוא נהג ברכב במועד ביצוע העבירה. מר סמיר אבו גאמע, התייצב בדיון ביום 02/01/12, הודה כי הוא נהג ברכב במועד ביצוע העבירה, אולם לא הודה בביצועה.

בנסיבות אלה, מתנגדת התביעה לביטול הכרעת הדין והסבת הדו"ח לנהג.

לפיכך, חזר הנאשם על בקשתו לביטול הכרעת הדין.

בע"פ 70050/99 חרובי פארס נ' מ"י, בו נדונה בקשת נאשם לביטול שפיטה בהעדרו בטענה שטענה במועד, קבע כב' השופט מודריק:

"אין לי ספק שלעתים, מתרחשות תקלות וטעויות שונות ומשונות אצל נאשמים במשפטי התעבורה ובעטים אין הם מגיעים למשפט.

נדמה לי שאין ברירה אלא שלא לקבל בקשות לביטול המשפטים להוציא נסיבות מאוד יוצאות דופן שבהם התקלה או המניעה מוכחת באורח אובייקטיבי.

הסתמכות על פניות הנאשמים אפילו אם הם נתמכות בתצהיר עלולות לגרום בוקה ומבלוקה בסדרי בתי משפט לתעבורה. למעשה, לא יימצא צדיק אחד שיואיל להופיע במועד למשפט שלו ויימצאו הנאשמים מכתיבים את סדרי העבודה של ביהמ"ש".

בהמשך – קובע כב' השופט מודריק, כי אין הכרח שבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר תידון במעמד הצדדים.

בנוסף, לנגד עיניי החלטת כב' ס. הנשיא אבן-ארי בע"פ 70618/00, סלמן נ' מ"י, בו נדחתה בקשה לביטול שפיטה בהעדר שהנאשם הציג אישור מחלה רטרואקטיבי.

עוד לנגד עיני ע"פ 70159/00, קדישאי אביב נ' מ"י, בו דחתה כב' השופטת שטופמן בקשה לביטול שפיטה בהעדר, בה טען ב"כ המערער כי המדובר בשופט אשר דן בד"כ במשמרת אחה"צ ולפיכך, התייצבו הנאשם וב"כ בתאריך הדיון אחה"צ ולא נתנו ליבם לכך שבשל חג החנוכה, נקבע הדיון לשעות הבוקר.

פסקי הדין המצוטטים לעיל, עולים בקנה אחד עם החלטת כב' ביהמ"ש העליון בר"ע 418/85 רוקנשטיין נ' מ"י פ"ד ל"ט 279, בו נקבע כי לנאשם היה יומו בביהמ"ש, ומשלא טרח להתייצב, מוטב ילין על עצמו ולא על אחרים.

בנוסף, לנגד עיני גישת ביהמ"ש העליון בנושא ביזבוז זמן שיפוטי כתוצאה ממחדלי הצדדים, כפי שבאה לידי ביטוי בבש"פ 9129/00 וברע"א 3136/00.

בית המשפט העליון הביע דעתו, בשורה של אירועים אשר רוכזו ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מ"י  מיום 2.10.03. כב' המשנה לנשיא, השופט ת. אור, קובע בין השאיר, בסעיף 8 לפסק הדין:

"שכחה של מועד הדיון לבדה, אפילו אם אירעה בתום לב, אינה יכולה להצדיק אי הופעה לדיון (ראו: רע"א 418/85 הנ"ל) דיון דומה יחול לגבי טעות משרדית של עורך הדין המייצג הנאשם או לגבי טעות הנובעת מחוסר תשומת לב של הנאשם עצמו..."