מדינת ישראל נ' אבו ג'בל(עציר)

גזר דין

1.בתאריך 26/06/11 הרשיע בית משפט זה את הנאשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום – פציעת המתלוננת באמצעות אבן.

על פי כתב האישום, בתאריך 05/03/11 סמוך לשעה 18:00 ברחוב הרצל 90 בחיפה תקף הנאשם בהיותו בגילופין את המתלוננת אליס כהן, באופן שהרים אבן גדולה וחבט באמצעותה בראשה, וכתוצאה ממעשיו אלה של הנאשם, פצע הנאשם את המתלוננת באופן שגרם לה חתך באזור האוקסיפיטלי צדדי תחתון, בעקבותיו נזקקה לטיפול רפואי בבית חולים על ידי סגירת החתך באמצעות סיכות. לפיכך, הואשם הנאשם בעבירה של פציעה כשהעבריין מזוין – לפי סעיף 335(א)(1) + 334 לחוק העונשין, תשל"ז -1977.

2.הנאשם כפר בעובדות כתב האישום הורשע לאחר שמיעת ראיות ולאחר שבית המשפט העדיף את גרסת עדי התביעה על פני גרסת עדי ההגנה.

בתאריך 26/06/11 טענו הצדדים לעונש.

3.ב"כ המאשימה הגישה גיליון הרשעות קודמות המצביע על כך שלחובת הנאשם הרשעות בעבירות אלימות, תוך גרימת חבלה של ממש, איומים, התנהגות פרועה במקום ציבורי, היזק לרכוש במזיד, חבלה או פציעה כשהעבריין מזוין, חבלה חמורה, החזקת סמים לצריכה עצמית, גניבה, גניבה מרכב, החזקת מכשירי פריצה, סחר בסמים מסוכנים והצתה.

כן ציינה ב"כ המאשימה כי הנאשם השתחרר ממאסרו האחרון בתאריך 07/03/10.

ב"כ המאשימה הוסיפה כי ניתן לראות כי האלימות הינה דרכו של הנאשם בחיים והוא אינו בוחל באף אמצעי כדי לעשות זאת, הנאשם לא חסך מזמנו של בית המשפט ובחר לנהל את משפטו. אשר על כן, לאור הרשעותיו הקודמות וחומרת העבירה, ביקשה ב"כ המאשימה כי יושת על הנאשם עונש מאסר בפועל לתקופה ממושכת, מאסר על תנאי ארוך ומרתיע ופיצוי למתלוננת.

ב"כ המאשימה הגישה פסיקה התומכת בטיעוניה.

4.ב"כ הנאשם ביקש לקחת בחשבון את הרקע לאירוע ואת עברה הפלילי של המתלוננת, אשר לטענתו גם לה היה חלק באירוע. כן ציין הסנגור כי אין מדובר בדרגת פציעה גבוהה וכי: "בסך הכל המתלוננת תפקדה יפה מאוד לאחר מכן". לדבריו, הנאשמת לא איבדה הכרה ולא אושפזה.

הנאשם בן 51, היה מכור לסמים אך כיום נקי לדבריו והעבירה האחרונה שעבר היא מלפני שלוש שנים. לנאשם בת זוג המצויה בהריון מתקדם וחלומו הוא ילד שייקרא לו "אבא" ושיוכל לטפל בו ולפרנס אותו, שכן ילדיו האחרים נלקחו ממנו ואינם מכירים בו עד היום.

הנאשם הוא היחיד אשר יכול לפרנס את בת זוגו ולדאוג לה והיא שוהה כיום במקלט בשל נסיבות שהובאו לידיעת בית המשפט.

בגופה של בת הזוג נמצא לאחרונה זיהום ברחם והיא מטופלת.

הנאשם עצור מזה ארבעה חודשים וזכותו המלאה הייתה לנהל את משפטו ולעמוד על חפותו. כל מה שהנאשם רוצה זה לשקם את עצמו ולשקם את חייו.

הנאשם חסר כל ועל כן ביקש הסנגור שלא לחייב אותו בפיצוי.

אף הסנגור הגיש פסיקה התומכת בטיעוניו.

5.העבירה שעבר הנאשם היא עבירה חמורה: הנאשם תקף את המתלוננת באמצעות אבן גדולה אשר חבט באמצעותה בראש המתלוננת וגרם לה לפציעה, כפי שבאה לידי ביטוי בתעודה הרפואית – ת/7.

מדובר במתלוננת ילידת 1947, דהיינו, בת למעלה מ-64 כיום, כשהנאשם יליד 1960, דהיינו, כבן 51.

בהכרעת הדין קבעתי כי גם אם הנאשם כעס על המתלוננת על רקע העובדה שסבר כי ברצונה להעסיק את בת זוגו בזנות או להשתמש בה לצורך רכישת סמים, אין בכך כדי להצדיק את תקיפתה בדרך בה תקף אותה הנאשם.

עוד קבעתי, כי גרסת הנאשם לא הייתה אמינה ומהימנה עליי ולמעשה הנאשם הציג שלוש גרסאות לגבי נסיבות פציעתה של המתלוננת באופן שלא אפשר לי לקבוע ממצא עובדתי על בסיס גרסאותיו, ולמצער להעדיף אותן על פני גרסת המתלוננת, שקבעתי כי הייתה עקבית, אחידה וקוהרנטית לגבי הנסיבות שהביאו לפציעתה על ידי הנאשם (פסקה 15 להכרעת הדין).