מדינת ישראל נ' אבו ברקה

החלטה

החשוד נעצר בתאריך 20/8/10 בשעה 14.10 בחשד לאיומים, נהיגה תחת פסילה ,תקיפת סתם-בן זוג ושהייה בישראל ללא היתר.

ב"כ החשוד טען כי עבירת הנהיגה תחת פסילה אינה מקימה כשלעצמה עילת מעצר. לענין זה סבור אני כי הפסיקה הראתה אחרת. אפנה הצדדים לב.ש. (חיפה) 1454/07 וכן ב.ש. (י-ם) 4938/05 וב.ש. (נצרת) 1390/05. ואם במעצר עד תום ההליכים אמורים הדברים, מקל וחומר במעצר ימים כשהנטל הראייתי נמוך יותר.

לצרכי ההליך בו עסקינן, הראיות העולות בתיק, לרבות העובדה כי אין מחלוקת על קיום מריבה ביום הגשת התלונה, מקימות התשתית הראייתית לצורך הליך זה. משכך, שוכנעתי כי בשלב זה קיים יסוד סביר לחשד כי החשוד אכן עבר את העבירות המיוחסות.

מהות העבירה מהווה שיקול, הן לגבי שקילת חלופות המעצר, והן לגבי הקמת עילות המעצר המפורטות בחוק (בש"פ 1986/94; בש"פ 6350/97).

החקירה בתחילתה. אזכיר כי עבירות אלמ"ב טומנות בחובן חזקה סטטוטורית בדבר סיכון (וכללי המעת"ה) יפים אף כאן וכן חשש גבוה יותר לשיבוש, בשל יחסי הצדדים.

לצורך בחינת החשד הסביר, אין לקבוע מסמרות, אלא די ב"אינטואיציה שיפוטית מושכלת" (בש"פ 6350/97). בבחינה זו ניתן לבחון גם ראיות שאינן קבילות במסגרת ההליך העיקרי (בש"פ 6350/97).

יש פעולות חקירה שיש לבצען המותנות בהימצאותו של החשוד במעצר, ושוכנעתי כי שחרורו של החשוד בשלב זה יביא לשיבוש הליכי החקירה בדרך של השפעה על עדים או העלמת ראיות בדרך אחרת. עוד אציין, כי לחשוד הרשעות קודמות, ויש בכך כדי להצביע על מסוכנותו (בש"פ 6686/02). יחד עם זאת, צודק ב"כ החשוד כי פעולות החקירה המבוקשות אינן מצדיקות העתרות למלוא התקופה המבוקשת בבקשה. סבורני כי ניתן להפיג הן חשש המסוכנות והן חשש השיבוש, ולסיים הליכי החקירה בפרק זמן קצר מהמבוקש בבקשה.

על כן – אני מורה על הארכת מעצרו של החשוד עד ליום 23/8/10 בשעה 10.00.

ניתנה והודעה היום י"א אלול תש"ע, 21/08/2010 במעמד הנוכחים.

ניצן סילמן, שופט

הוקלד על ידי: ברדה איה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: