מדינת ישראל נ' אבו בלאל(עציר)

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו, לאחר הסדר טיעון לעניין תיקונו של כתב האישום, בכתב אישום מתוקן בעבירות של נשיאת נשק, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירות לפי סעיפים 144(ב) רישא+סיפא ו- 275 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 וכן בעבירה של נהיגה ללא רישיון, עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א- 1961, נהיגה ללא ביטוח, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי, התש"ל- 1970 ובעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים- עבירה לפי תקנה 26(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961.

אין הסדר לעניין העונש.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 7/2/13 שאל הנאשם מגיסו את רכבו ונהג ברכב במספר הזדמנויות, על אף שמעולם לא היה ברשותו רישיון נהיגה וכשהוא נוסע ללא ביטוח תקף. בתאריך 9/2/13 נהג הנאשם ברכב כשלצדו ישב חברו הלאל אבו זעילה, כשהלאל נושא עמו ברכב אקדח ותחמושת. הנאשם נהג ברכב לאחר ששתה משקאות אלכוהוליים משכרים. הנאשם והלאל עצרו את הרכב ברהט, הלכו לצריף הנמצא בקרבת מקום ושם הלאל אחז באקדח וירה בו שלוש יריות באוויר. השניים עזבו את המקום לאחר שדייר השכונה צעק לעברם. צוות משטרה שקיבל דיווח על הירי, איתר את הרכב בו נסעו הנאשם והלאל וסימן להם לעצור באמצעות הסירנה והכריזה. הנאשם והלאל לא צייתו להוראת השוטרים לעצור והחלו להימלט בנסיעה מהירה בתוך העיר רהט. ניידת משטרה עם אורות כחולים דולקים עצרה בקרבת מקום באופן שהיא חוסמת את נתיב הנסיעה במטרה לעצור את הרכב. הרכב נסע לכיוון הניידת, עקף אותה תוך נסיעה על המדרכה והשניים המשיכו להימלט בנסיעה מהירה כשהניידת דולקת בעקבותיהם ומורה להם לעצור. לבסוף הרכב נעצר והנאשם והלאל יצאו מתוכו וברחו בריצה.

ב"כ המאשימה בטיעוניו לעונש טען למתחם ענישה שנע בין 18 ל-36 חודשי מאסר כשהוא סבור שבמקרה זה יש להשית על הנאשם עונש של 24 חודשים. לצד עונש זה מבוקש גם שיושת עונש מאסר על תנאי, קנס, פסילה בפועל ופסילה על תנאי. לטענתו, מעשי הנאשם פגעו פגיעה קשה בערך חברתי חשוב והוא בטחון הציבור בישראל. עבירות הנשק הן עברות בעלות השלכות חמורות, במיוחד בשנים האחרונות, כאשר עבריינים עושים שימוש תכוף בנשק חם כדי לבצע עבירות. הנאשם וחברו אחזו בנשק והחבר ירה מספר יריות שהיוו סיכון לפגיעה באזרחים תמימים. ב"כ המאשימה ביקש שלא לאמץ את המלצות תסקיר המבחן. באשר לעבירות התעבורה, סבור ב"כ המאשימה, כי לא רק שהנאשם נסע ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח, הוא גם נסע תחת השפעת משקאות משכרים, דבר המהווה סיכון רב למשתמשי הדרך ולכלל הציבור.

ב"כ הנאשם בטיעוניו לעונש טען, כי הנאשם היה עצור במשך למעלה מחודש ומאז הוא משוחרר בערובה בתנאים מגבילים. כמו כן, ב"כ הנאשם טען, כי הנאשם הפקיד 10,000 ש"ח לקופת בית המשפט בהליכי המעצר אשר יועברו לטובת קנס במידה ויושת על הנאשם. לטענתו, תיקון כתב האישום הביא להקלה משמעותית בחלקו של הנאשם שעתה לא מיוחסת לו, עבירה של יריות באזור מגורים ועבירת נשיאת הנשק הצטמצמה בהיקפה. מה גם שכאשר המשטרה עצרה את הנאשם לא נמצא ברשותו נשק או תחמושת וגם לא ברכבו. הנאשם מרגע מעצרו שיתף פעולה עם המשטרה. ב"כ הנאשם סבור, כי העבירות אינן מצדיקות מאסר בפועל בהתחשב גם בכך שהנאשם צעיר, ללא עבר פלילי ושנסיבות האירוע חריגות בנוף חייו. ב"כ הנאשם מבקש שיושת על הנאשם מאסר קצר שירוצה בעבודות שירות.

מתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של הנאשם, עולה כי הנאשם בן 23 גדל ברהט וסיים 12 שנות לימוד. לאחר סיום לימודיו עבד בעבודות מזדמנות ולאחר מכן עבד במרכול עד למעצרו. הנאשם התארס תקופה קצרה לפני מעצרו בתיק זה. בהתייחסות לעבירה דנן, השירות התרשם, כי הנאשם נטל אחריות חלקית על ביצועה וטשטש את נסיבות מעורבותו בה, למעט נשיאת הנשק. הנאשם הביע תחושה של צער וחרטה שחווה בעקבות מעורבות בעבירה ובעיקר לנוכח השלכות התנהלות ההליך המשפטי עליו ועל רקע זה הוא מכיר בחומרת התנהגותו. מבחינת גורמי שיקום, סבר השירות, כי הנאשם הצליח להתמיד במסגרות עבודה, זכה לתמיכה משפחתית וחברתית ולהערכת השירות ההליך המשפטי המחיש לו את חומרת מעשיו והיווה עבורו גורם מרתיע מהמשך מעורבות בפלילים. לאור האמור ולאור כך שחשיפתו לגורמים עבריינים בכלא עלולה להרע עמו, בא שירות המבחן בהמלצה להשית על הנאשם עונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות וכן עונש מאסר מותנה.

הוגשה חוות דעת הממונה על עבודות השירות, לפיה הנאשם מתאים והביע את הסכמתו לריצוי המאסר בדרך של עבודות שירות.

כמפורט בסעיף40 ב לחוק העונשין, "העיקרון המנחה בענישה, הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם, ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו" כאשר חומרת מעשה העבירה, הינה בנסיבותיו.

בדברי ההסבר להצעת החוק צוין, כי יחס הולם" מבטא את עיקרון הגמול".

נסיבות האירוע אינן קלות. הנאשם נהג ברכב מבלי שקיבל מעולם רישיון נהיגה, ללא ביטוח בתוקף ולאחר ששתה משקאות משכרים. נהיגה כזו מסכנת את ציבור הנהגים, המשתמשים ברכב והולכי הרגל. עבירות התעבורה מעידות על זלזול בחוקי התנועה תוך נטילת סיכונים מיותרים לחייו, לחיי הנוסעים ברכבו ולחיי אחרים, לרבות השוטרים. על האמור יש להוסיף, כי נהיגתו המסוכנת בוצעה שעה שהוא נוהג ללא רישיון נהיגה, ללא ביטוח ואף חמור מזה, שעה שהוא נתון להשפעת משקאות משכרים. הנאשם לא הסתפק בביצוע העבירות הנ"ל, אלא גם ניסה להימלט מהשוטרים בנסיעה מהירה בתוך העיר ואחר כך כשהרכב עצר ניסה להימלט רגלית. מעשיו אלה מעידים על זלזול ברשויות אכיפת החוק והיעדר מורא מאוכפיו.

ישנה חומרה טבועה בעבירות הנשק אשר מלוות בחשש שמא יעשה שימוש אסור בו. נשק המוחזק באופן לא חוקי סופו גם שיעשה בו שימוש עברייני ואפילו קטלני. במקרה זה בוצע ירי באוויר, ע"י חברו, בתוך העיר רהט וברור שגם ירי באוויר בנסיבות אלה נושא עמו סיכון מובנה.

עבירות נשק ובכללן נשיאתו, יש עמן פגיעה בערך חברתי מוגן ראשון במעלה והוא שמירה על ביטחונו של הציבור. כמו כן, ישנה פגיעה ביכולתם של השוטרים לשמור על הסדר והביטחון ולבצע את עבודתם נאמנה מבלי שהנאשם יכשיל אותם בעת מילוי תפקידם. אלו ערכים חברתיים שיש לשמור עליהם מכל משמר ולכבדם ופגיעה בהם תגרור אחריה תגובה קשה. בנוסף לאמור, ישנה פגיעה גם בציבור המשתמשים ברכב ובדרך בהעמידם בסכנה נוכח נהיגתו של הנאשם הנוסע בניגוד לחוקי התעבורה, דהיינו ללא רישיון נהיגה, ללא ביטוח וכשהוא נתון להשפעת משקאות משכרים ודרך נהיגתו היא כמתואר בכתב האישום שתוקן על פי הסכמות הצדדים.

על פי התיקון לחוק העונשין בעניין הבניית הענישה ובשים לב לעקרון הלימות הענישה ונימוקי הצדדים, נראה שהמקרה מחייב ענישה ממשית וזו גם מדיניות הענישה הנהוגה במקרים מעין אלה. ניתן ללמוד לענייננו בעניין חומרת עבירות הנשק מע"פ 3300/06 סולטאן אבו סנינה נ' מדינת ישראל, שם נקבע:

"מכל מקום, נראה כי אין חולק כי הענישה בעבירות אלה צריכה לבטא את הסיכון הפוטנציאלי הטמון בכך שנשק מוחזק שלא כדין על ידי מי שלא עבר את הבדיקות המקדמיות למתן רישיון לנשיאת נשק, לא הוכשר לשימוש בנשק וממילא גם מוחזק כמי שאינו מיומן בו. הקטגוריות שצוינו בעניין אבו מוך מבחינות בין מקרים שונים בהתאם לחומרתם ואולם לטעמי יש ליתן משקל בכל מקרה לסיכון הגלום בכך שנשק בעל פוטנציאל קטילה מוחזק מבלי שיש עליו ועל בעליו פיקוח מוסדר של הרשויות, כאשר המחזיק נתון תמיד לסיכון שיתפתה לעשות שימוש בנשק, ולו ברגעי לחץ ופחד. סיכון זה שנשקף לציבור צריך להילקח בחשבון על ידי כל מי שמחזיק בידו נשק שלא כדין - גם אם אין הנשק מוחזק למטרת ביצוען של עבירות אחרות. בנוסף, 'בין היתר, ייתן בית המשפט דעתו לסוג הנשק המוחזק שלא כדין, לכמותו, לתכלית שלשמה הוא מוחזק ולסכנה המוחשית שיעשה בו שימוש (ע"פ 1332/04 מדינת ישראל נ' פס, פ"ד נח (5) 541, 544 (2004)).'"

בע"פ 910/85 אברהים קונדוס ואח' נ. מדינת ישראל, תק-על 86/2, עמ' 670, נקבע:

"אין אנו יכולים להתעלם מהעובדה, שהחזקת נשק שלא כדין היא עבירה נפוצה, אשר מסכנת את בטחון הציבור במידה רצינית והדברים ידועים. חשוב שתחדור לתודעת כל תושבי המדינה הידיעה, שמי שביודעין מקבל לרשותו כלי נשק שלא כדין, צפוי בגין עבירה זו לעונש מכאיב, אפילו אין הוא מתכוון אישית לבצע פשע מסוים מוגדר בעזרת הנשק האמור."

סעיף 40 יג(א) לחוק מתווה את הדרך לקביעת מתחם ענישה בריבוי עבירות:

"(א)הרשיע בית המשפט נאשם בכמה עבירות המהוות אירוע אחד, יקבע מתחם עונש הולם כאמור בסעיף 40 ג(א) לאירוע כולו, ויגזור עונש כולל לכל העבירות בשל אותו אירוע.

(ג) בגזירת העונש לפי סעיף זה, יתחשב בית המשפט, בין השאר, במספר העבירות, בתדירותן ובזיקה ביניהן, וישמור על יחס הולם בין חומרת מכלול המעשים ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג העונש, ואם גזר עונש מאסר – לבין תקופת המאסר שעל הנאשם לשאת."