מדינת ישראל נ' אבו בכר

גזר דין

הנאשם, תושב כפר סאלם יליד 1973, הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירות של ניסיון הסעת שלא כדין בנסיבות מחמירות, החזקת סכין שלא כדין, נהיגה ללא רישיון נהיגה וניסיון הסעת נוסעים בשכר.

לפי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 10.2.2013 בשעה 15:00 המתין הנאשם, כשהוא נוהג ברכב מסוג מאזדה, בסמוך לגדר המפרידה בין הכפר עזון עתמה (להלן – "הכפר") ליישוב שערי תקווה בסמוך לסוכת השלום, על מנת להעביר תושבים זרים שלא כדין לתוככי ישראל, והכול תמורת שכר. לאחר מספר דקות הגיעו למקום ארבעה תושבים זרים נטולי אישורי שהיה בישראל, חצו את גדר המערכת דרך פרצה מול המקום בו המתין הנאשם, נכנסו לרכבו של הנאשם והנאשם החל נוסע לכיוון כביש 505 לתוככי ישראל. כוחות צבא שעסקו אותה עת בפעילות מבצעית באזור הבחינו בנעשה וחסמו את דרכו של הנאשם עד שנאלץ לעצור.

לנאשם אין רישיון נהיגה בתוקף מאז שנת 2007, והוא החזיק ברכב סכין שלא למטרה כשרה.

במעמד הצגת ההסדר הודיעה המאשימה כי החזקת הסכין בה הורשע הנאשם היא "ברף הנמוך". כמו כן המאשימה הגבילה לעונש ראוי של 8 חודשי מאסר לריצוי בפועל וענישה נלווית.

לנאשם הרשעה קודמת אחת בעבירה של העסקת שב"ח. הרשעה זו היא משנת 1997 והנאשם נדון זה למאסר על-תנאי וקנס.

התקבלו שני תסקירים בעניינו של הנאשם. מהתסקיר הראשון עולה כי הנאשם נשוי ואב לשישה ילדים, לא השלים את חוק לימודיו, עבד באופן לא סדיר ומתקיים מקצבת הביטוח הלאומי. הנאשם ומשפחתו חיים בדוחק כלכלי קשה מאוד ולדבריו ביצע את העבירות בהן הורשע על רקע מצוקתו זו. שירות המבחן התרשם כי ההליך המשפטי מרתיע את הנאשם ומציב לו גבולות, ולא בא בהמלצה טיפולית בעניינו (בין היתר משום שלא הביע נזקקות טיפולית).

בתסקיר השני התרשם שירות המבחן כי חל שינוי ביכולתו של הנאשם לבחון את בעיותיו, באופן שהפחית את הסיכון להישנות מעשים מפרי חוק מצדו. לפיכך המליץ שירות המבחן על מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות.

הממונה על עבודות השירות מצא את הנאשם כשיר לבצע עבודות שירות.

תמצית טענות הצדדים

ב"כ המאשימה, עו"ד יניב המי, הפנה לאינטרס המוגן העומד בבסיס העבירות המרכזיות בהן הורשע הנאשם, והוא: שלום הציבור וביטחון המדינה. הנאשם הפיק רווח מהסעת השוהים הבלתי חוקיים והוא עשה כן מבלי שיהיה לו רישיון נהיגה.

המאשימה בקשה לגזור על הנאשם את העונש המרבי במסגרת ההסדר, וטענה כי יש לפסול את רישיון הנהיגה של הנאשם למשך שנתיים ולחייבו בקנס. הוגשה פסיקה לעונש.

ב"כ הנאשם, עו"ד מוחמד סביחאת, מיקד את טיעוניו בנסיבותיו האישיות של הנאשם, ובצורך להקל עמו בשל הודאתו. עוד הפנה הסנגור לכך שבמסגרת הסדר הטיעון הורשע הנאשם בעבירות של ניסיון בלבד, לכך שהנאשם לא ריצה עד כה עונש מאסר, ולכך שהנאשם היה נתון במעצר בית מלא תקופה ארוכה של כ-11 חודשים. לדברי הסנגור הנאשם מתחרט על מעשיו, הפנים את טעותו, ויש להימנע משליחתו מאחורי סורג ובריח.

הנאשם בדברו האחרון לעונש הביע חרטה וביקש את התחשבות בית המשפט ורחמיו.

דיון

בהליך פלילי בו מתקשרים הצדדים בהסדר טיעון מסוג "טווח ענישה" אין בית המשפט נדרש, במצב הדברים הרגיל בו הוא סבור כי טווח הענישה המוצע על ידי הצדדים אינו חורג ממתחם העונש ההולם את נסיבות המקרה, בהתחשב ב"מבחן האיזון" הנוהג בכל הקשור לאימוץ הסדרי טיעון, לקבוע את מתחם העונש ההולם, אף שברור כי אין שקילות נורמטיבית בין השניים [ראו והשוו ע"פ 512/13 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (4.12.2013), פסקה 19 לפסק דינו של כב' השופט ח' מלצר).

סבורני כי טווח הענישה המוצע על ידי הצדדים אינו מן הסוג המצדיק התערבות בהסדר הטיעון שגובש בין הצדדים, בוודאי נוכח קביעתי בת"פ (כ"ס) 4895-03-13 מדינת ישראל נ' סאלח (מיום 22.7.2013), אשר אושרה על ידי ערכאת הערעור בעפ"ג (מרכז) 1671-09-13 סאלח נ' מדינת ישראל (מיום 1.12.2013), כי מתחם העונש ההולם מקרי הסעה מסחרית של שוהים בלתי חוקיים הוא בין מספר בודד של חודשי מאסר בפועל ל-18 חודשי מאסר בפועל. יודגש כי גם בעניין סאלח מדובר היה בהסעה מסחרית של ארבעה שוהים בלתי חוקיים.

החלטתי כי במקרה זה ראוי לגזור על הנאשם עונש עיקרי של מאסר בן שישה חודשים, אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות.

כך אני עושה משום שילובם של הנתונים הבאים: נתוניו האישיים הקשים של הנאשם, העובדה כי הודה בהזדמנות הראשונה וחסך בזמן שיפוטי, המלצת שירות המבחן, רמת הענישה הנוהגת בגדרה במקרים רבים נגזרים על מבצעי עבירות מסוג זה עונשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, והעובדה כי עברו הפלילי של הנאשם אינו מכביד.

כיוון שהעומד ביסוד העבירות בהן הורשע הנאשם הוא הרצון לרווח כלכלי, וכיוון שהנאשם עשה שימוש ברכב כמכשיר לביצוע העבירה, אחייב את הנאשם בענישה כלכלית ואפסול את רישיונו.