מדינת ישראל נ' אבו אלמאדיס סלמאן

בפני

שופט אלון אופיר

הכרעת דין

בפתח החלטתי אני מודיע כי החלטתי לזכות את הנאשם מהאישום אשר יוחס לו וזאת מחמת הספק.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר ייחס לו עבירה בניגוד לתקנה 28 (ב) בתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.

הנאשם כפר במיוחס לו וטען כי לא דיבר בטלפון הנייד בזמן הנהיגה ואף לא החזיק אותו בידו.

אף שהנאשם טען כי ברכב השיטור המסווה היו שני שוטרים, כתב את הדוח נשוא תיק זה שוטר אחד בלבד.

לאחר שנקבעה ישיבת הוכחות אליה זומן השוטר כדין, התייצב הנאשם למשפטו ואילו השוטר בחר שלא להתייצב.

בלית ברירה ובצעד חריג, הוצא צו הבאה נגד השוטר בעקבותיו הגיע השוטר לעדות בבית המשפט.

במהלך עדותו חזר השוטר על שרשם במסמך ת/1 וטען כי ראה את הנאשם כאשר הוא אוחז בידו השמאלית מכשיר טלפון נייד בזמן נהיגה קרוב לפיו וכי שפתיו נעו.

השוטר לא ידע לתאר את סוג הרכב בו נסע בזמן שהבחין לכאורה בביצוע העבירה וכן לא ידע לתאר את סוג או דגם הטלפון איתו לכאורה דיבר הנאשם עת נהג ברכב.

עדותו של השוטר נמצאה על ידי ללא כל סתירה מהותית וללא כל סימן מובהק לאי אמירת אמת.

השוטר לא חמק ממתן תשובות לנאשם בחקירה נגדית ולא נראה כמי שמתבלבל בתשובותיו.

במהלך חקירתו הנגדית על ידי הנאשם, טען השוטר חד משמעית כי השעה בה ראה את הנאשם משוחח בטלפון היתה 11:30 בבקר.

הנאשם ביקש לברר שוב ושאל – "בשעה 11:30 התחלת לרשום את הדוח?"

השוטר השיב – "לא, זאת שעת העבירה" (עמוד 6 שורה 4)

הנאשם התעקש וטען בפני השוטר כי בשעה 11:30 לא דיבר כלל בטלפון.

השוטר השיב לו באופן חד משמעי – "אני אומר לך שכן".

הנאשם עת העיד, חזר שוב על גרסתו לפיה לא דיבר בטלפון בשעה 11:30 ולא אחז בו בידו.

לתמיכה בטענותיו ביקש הנאשם צו של בית המשפט לחברת הטלפונים במסגרתו יתקבלו נתונים של שיחות יוצאות ונכנסות של מכשיר הטלפון שלו. (ראה מוצג נ/1)