מדינת ישראל נ' אבו אלהיג'א

החלטה

בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בתאריך 04/04/11 בהעדר המבקש.

סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982 קובע, כי בית המשפט רשאי לבטל פסק דין שניתן בהעדר הנאשם, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין.

סעיף זה קובע כי הבקשה תוגש בתוך 30 ימים מיום שהומצא למבקש פסק הדין.

ביום מתן פסק הדין, נשלחה למבקש הודעה על הטלת הקנס, בעקבות פסק הדין. אישור המסירה חזר בציון "נמסר לבן משפחה".

הבקשה שבפניי הוגשה בתאריך 02/06/11, מבלי שניתן כל הסבר לשיהוי בהגשת הבקשה.

המבקש טען כי לא התייצב לדיון, שלא הוזמן כדין. במעמד הדיון הוצג בפניי אישור מסירה בדבר הזימון לדיון, אשר נשלח לכתובתו הנכונה של המבקש. אישור המסירה חזר בציון "לא נדרש", המהווה זימון כדין.

טעות או שכחה של נאשם או של ב"כ, אפילו נעשתה בתום לב, אינה מהווה עילה לביטול פסק דין שניתן בהעדר. משזומן הנאשם כדין ולא התייצב, כאשר אין בידו סיבה מוצדקת לאי התייצבותו, הרי שהיה לו יומו בבית המשפט, ומשלא התייצב אין לו להלין אלא על עצמו (רע"פ 9142/01 סוריא איטליא נ' מדינת ישראל; רע"פ 2586/10 אלי אסולין נ' מדינת ישראל; ר"ע 418/85 פרץ רוקנשטיין נ' מדינת ישראל; רע"פ 8445/07 אברהם קדוש נ' מדינת ישראל; רע"פ 8333/09 פיראס חביבי נ' מדינת ישראל - פורסמו במאגרים המשפטיים).

המבקש ציין בבקשתו כי קיימים סיכויי הגנה, אולם לא פרטם, כנדרש בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר.

על המבקש הוטל הקנס המקורי הקבוע בצד העבירה ומשכך לא נגרם למבקש עיוות דין כתוצאה ממתן פסק הדין בהעדרו.

אשר על כן, הבקשה נידחת.

פסק הדין יוותר על כנו.

ניתנה היום, ג' סיון תשע"א, 05 יוני 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: