מדינת ישראל נ' אבו אלהווא

הכרעת דין

השאלה שלפנינו:

שתי שאלות ניצבות להכרעה בפניי. האחת, האם ישנה תשתית ראייתית לקיומו של חשד סביר המבוסס על מידע מודיעיני; והשנייה, האם מידע מודיעיני יכול לבסס דרישת "החשד הסביר" המקנה לשוטר סמכות לדרוש מנהג ליתן דגימת שתן לצורך בדיקת שכרות.

האשמה ומהלך הדיון

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה תחת השפעת סמים, בניגוד לסעיף 62(3) ו- 64ב(א)(4) לפקודת התעבורה, התשכ"א – 1961 (להלן: "פקודת התעבורה").

על פי המתואר בכתב האישום, בתאריך 24.06.13 בשעה 19:10 לערך, נהג הנאשם באוטובוס זעיר בהיותו שיכור, בכך שהיה נתון תחת השפעת סם מסוכן מסוג קנביס.

בתשובתו לכתב האישום כפר הנאשם במועד הנהיגה ובעובדה שהיה נתון תחת השפעת סמים. בא כוח הנאשם הוסיף וציין כדלקמן: "אבקש לזמן את המודיע, החומר מבוסס על פי מידע מודיעיני....אשקול הגשת בקשה לגילוי ראיה" (פרוטוקול מיום 09.01.14, ש' 11 -17).

משכך התיק נקבע לשמיעת הראיות בפניי. יצוין, כי בפתח ישיבת ההוכחות תוקן כתב האישום ושונה בהסכמה מועד האירוע, שכן נפלה טעות סופר לגבי פרט זה בכתב האישום.

בעקבות תיקון זה, ביקשה ההגנה לאפשר לנאשם זכות לתקן את תשובתו לאישום וכך היה. הנאשם טען, כי אמנם הוא משתמש בסמים אך לא באופן עקבי ובמועד ביצוע העבירה לא נהג תחת השפעת סמים.

הראיות

מטעם המאשימה העידו בפניי שני השוטרים שלהלן, אשר הגיעו למקום האירוע בעקבות מידע מודיעיני שהתקבל, עצרו את רכבו של הנאשם וביקשו את הסכמתו לביצוע בדיקת שתן:

רס"מ שמשון כהן, שימש במועד האירוע כבלש, הבחין ברכבו של הנאשם, ניגש אליו וביקש מהנאשם להזדהות. לאחר שגילה שמדובר באותו חשוד הוא עיכב אותו לאגף התנועה בחשד לנהיגה תחת השפעת סמים ולאחר מכן ביקש הסכמתו ליתן דגימת שתן אשר הראתה אינדיקציה ראשונית להימצאות שרידי סם בשתן. שוטר זה חקר את הנאשם תחת אזהרה (ת/3) בגין חשד לנהיגה תחת השפעה סמים.

רס"ר איתמר קלדרון, אשר שימש במועד האירוע גם הוא כבלש, ואשר ערך דוח פעולה ת/5 אשר הוגש באמצעותו.

מטעם הנאשם העיד הנאשם בעצמו.

האם היה בסיס לחשד המצדיק דרישה למתן דגימת שתן

ד"ר אשר גופר, מהמעבדה לטוקסיקולוגיה, בדק את דגימת השתן שניטלה מהנאשם ובהתאם לחוות דעתו נמצא "תוצר חילוף חומרים של החומר הפעיל בקנביס" (ת/6). חוות דעתו של ד"ר גופר הוגשה והסניגור בחר שלא לזמנו לחקירה.

הנאשם ביקש לפסול את הבדיקה ואת תוצאותיה שכן לטענתו, לשוטר לא היה "חשד סביר" לדרוש ממנו דגימת שתן עקב נהיגה תחת השפעת סם, ועל כן דין הבדיקה שנערכה לו ותוצאותיה לטענתו להיפסל.

על מנת לקבוע באם היה "חשד סביר" המצדיק דרישה למתן דגימת שתן יש לבחון הוראות פקודת התעבורה בעניין זה.

בהתאם לסעיף 64ב(ב) לפקודת התעבורה נקבע כי "שוטר רשאי לדרוש מנוהג רכב או ממונה על הרכב, שהיה מעורב בתאונת דרכים או שיש לשוטר חשד סביר כי הוא שיכור, לתת לו דגימת שתן או דגימת דם לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול ובאיזה ריכוז, או אם מצוי בגופו סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן;...." (ההדגשה שלי- נ.מ).

מעיון בדברי ההסבר להצעת החוק עולה כי "מתן דגימת שתן הוא אחד מסוגי ה"חיפוש החיצוני" כהגדרתו בחוק החיפוש, ומתן דגימת דם הוא סוג של "חיפוש פנימי" כהגדרתו בחוק האמור. תנאי לחיפוש לפי חוק החיפוש הוא קיומו של יסוד סביר לחשד כי בגופו של חשוד נמצאת ראיה. תנאי זה מתקיים בענייננו כאשר יש לשוטר חשד סביר כי הנוהג ברכב או הממונה על הרכב שיכור" (ראה: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 67) (בדיקת שכרות), התשס"ה – 2005, ה"ח הממשלה, מס' 154, עמ' 518, 521).