מדינת ישראל נ' אבו אלהוא

הכרעת דין

מבוא

החלטתי להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, קרי הסעת נוסעים בשכר בניגוד לתקנה 84א לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961 ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בניגוד לסעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל- 1970.

בכתב האישום נטען, כי בתאריך 22.04.13 נהג הנאשם ברכבו ברחוב סולטאן סולימאן בסמוך לשער הפרחים בירושלים והסיע נוסעים בשכר ללא רישיון כדין ומבלי שהיתה לו פוליסת ביטוח בת תוקף על השימוש ברכב.

בישיבת ההקראה כפר הנאשם במיוחס לו וטען כי יש לו שני עדים אשר ציין את שמותיהם. משכך, הדיון נקבע להוכחות בפניי.

הראיות

מטעם המאשימה העידו מר אמין אבו סביתאן (עת/1) אחד הנוסעים ברכבו של הנאשם אשר הוכרז עד עוין לתביעה והודעתו במשטרה הוגשה (להלן: "הנוסע"); והשוטרים אשר נטלו חלק באירוע: רס"ר נטלי בן ארוש (עת/2), השוטרת אשר עצרה את הרכב הנאשם יחד עם רס"ר רוני אדר (עת/4) וזאת בהתאם להוראתו של רס"מ שמשון כהן (עת/3) אשר הבחין בנוסעים שירדו מרכבו של הנאשם; וכן, רס"ל תימור אבו ג'נב (עת/5) אשר גבה את העדות מהנוסע (ת/1) וחקר את הנאשם תחת אזהרה (ת/6).

מטעם הנאשם העיד הנאשם בעצמו.

גדר המחלוקת

לטענת המאשימה, הנאשם הסיע את הנוסעים ברכבו וגבה שכר בעבור הנסיעה. לטענת ההגנה, אמנם, הנאשם הסיע נוסעים ברכבו אולם, הוא לא גבה שכר ולא קיבל תמורה בעבור הנסיעה שכן הנוסעים שהיו ברכבו הינם בת דודתו ואחד מעובדיו.

דיון והכרעה

תקנה 84א לתקנות התעבורה קובעת, כדלקמן:

"לא יסיע אדם ולא ירשה לאחר להסיע נוסעים בשכר או בתמורה אחרת אלא אם כן....".

התנאים להסעת נוסעים בשכר כפי שנקבע באותה תקנה קובעים כי על הרכב להיות רכב מיוחד כקבוע בתקנות וכן כי על בעל הרכב להחזיק בהיתר כדין להסעת נוסעים בשכר. ההסדר נקבע הן לצורך ביטחונם ובטיחותם של הנוסעים והן לעניין ההסדר הביטוחי המיוחד הדרוש למקרים של שימוש ברכב לצורך הסעת נוסעים.

אין מחלוקת, כי לנאשם לא היה היתר להסעת נוסעים בשכר. אמנם, הנאשם לא חולק כי הסיע נוסעים ברכבו אולם לטענתו, לא גבה מהם שכר בעבור הנסיעה.

על פי העדויות שהובאו בפניי עולה כי במועד האירוע השוטר שמשון כהן הבחין ברכב הנאשם, מסוג טרנזיט, מגיע מכיוון כללי רוקפילר ונעצר בסמוך לשער הפרחים הוריד נוסעים והמשיך בנסיעה לכיוון כללי שער שכם. אותה עת, השוטר טימור אבו ג'נב ניגש לאחד הנוסעים אשר ירדו מהרכב וזאת על מנת לגבות את עדותו. כמו כן, דווחו פרטי הרכב לשוטרת נטלי בן ארוש ולשוטר רוני אדר, אשר עמדו באותה עת ליד כיכר שער שכם, על מנת שיעצרו את הרכב. אין מחלוקת, כי כאשר הרכב נעצר, לא היו בו נוסעים. הנאשם לא חולק על כך שהנוסעים ירדו מהרכב טרם עצירתו על ידי השוטרים.

מעדותו של השוטר אבו ג'נב עולה כי הוא המתין לנוסעים שירדו מהרכב וזאת תוך ששמר על קשר עין רציף ואז ניגש לאחד מהם באופן אקראי (עמ' 22, ש' 8 -9). השוטר העיד בפניי כי הוא ראה את הנוסע יורד מרכבו של הנאשם (עמ' 24, ש' 10 -11). עדותו הייתה מהימנה בעיני והיא לא נסתרה.

הנוסע מסר בהודעתו במשטרה כי נסע ברכב מסוג טרנזיט (ת/1, ש' 7). בהתאם להודעתו הוא כלל לא מכיר את הנהג או מי מהנוסעים הנוספים שהיו ברכב. הנוסע העיד כי שילם 5 ₪ בעבור הנסיעה וכך גם גבה הנאשם מיתר הנוסעים ברכב.

אולם בעדותו בפניי מסר הנוסע עדות הסותרת את הודעתו במשטרה. בהתאם לעדותו בפניי הוא נסע במונית מסוג מרצדס וכלל לא ברכב מסוג טרנזיט.

מעדותו בפניי התרשמתי כי הנוסע מוסר גרסה שונה מתוך כוונה עוינת ורצון שלא לגלות את האמת, משכך נעתרתי לבקשת המאשימה והעד הוכרז כעד עוין.