מדינת ישראל נ' אבו אל חסן ואח'

הכרעת דין לנאשם 2

מבוא

1.הנאשם שבפניי נותן את הדין בגין ביצוע עבירות התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה או פשע בצוותא חדא, בניגוד לסעיף 406 (ב) ביחד עם 29 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "החוק"), היזק לרכוש במזיד בצוותא חדא, בניגוד לסעיף 452 ביחד עם סעיף 29 לחוק, ושהייה שלא כדין, בניגוד לסעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.

2.על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 30.12.12 בשעה 20:54 או בסמוך לכך, התפרץ הנאשם בצוותא חדא עם אחר לבית מגוריו של מרדכי אשכנזי ברינתיה. הנאשם והאחר שברו את מנעול הסורג, עיקמו את הסורג ובכך הזיקו לרכוש, ונכנסו דרך המרפסת לביתו של אשכנזי. השניים גנבו מהבית טלוויזיה ואת מתקן התליה שלה. בנוסף נטען כי במועד הארוע לא היה לנאשם אישור שהיה בישראל, ובכך עבר על חוק הכניסה לישראל.

לשם השלמת התמונה יצוין כי כתב האישום הוגש גם כנגד ענאד אבו אל חסן (להלן: "ענאד"), עימו נטען כי הנאשם תאם מפגש בסמוך לפריצה, על מנת שענאד יאסוף את הנאשם, האחר והטלוויזיה. ענאד הורשע שלא בפניי, ודינו נגזר.

3.ראיות המאשימה הינן נסיבתיות. גדר המחלוקת בין הצדדים הינה באשר לזהות הפורץ, שכן ההגנה אינה חולקת על ביצוע ההתפרצות, ההיזק לרכוש וגניבת הטלויזיה, אך טוענת כי אין ראיות להרשעת הנאשם שלפניי במעשים אלו.

לבקשת ההגנה הוגשו המוצגים בהסכמה מבלי להעיד אף אחד מן העדים. בפניי נשמעו סיכומים המתייחסים למסקנה המשפטית אותה ניתן להסיק, לעמדת כל אחד מהצדדים, מן הראיות שהוגשו.

דיון והכרעה

4.משעסקינן בראיות נסיבתיות, על בית המשפט לבחון האם מכלול הראיות הפרוש בפניו מביא בהכרח למסקנה המפלילה את הנאשם. נפסק כי יש לבצע במסגרת זו בחינה תלת שלבית: ראשית נבחן האם ניתן להשתית ממצא עובדתי על הראיות שהוצגו; שנית נבחן האם מסכת הראיות בכללותה מערבת את הנאשם בביצוע העבירות המיוחסות לו, ובשלב שלישי נבחן האם הנאשם הציע הסבר אשר יש ביכלותו לשלול את המסקנה המפלילה (ר' בהקשר זה דברי כב' השופטת פרוקצ'יה בע"פ 9372/03 פון וייזל נ' מדינת ישראל).

5.אשכנזי, שוכר הבית, התלונן כי ביום 30.12.12 בסביבות השעה 23:00 הגיע לביתו במושב רינתיה, והבחין כי הבית נפרץ, הסורג עוקם וכי נגנב מסך טלוויזיה שחור מסוג סמסונג 46 אינטצ', לרבות שלטים ומתקן התלייה. הוא ציין כי הטלויזיה היתה חדשה יחסית, ובערך של כ-4000 ₪ (ת/2). בהודעתו מיום 31.10.13 חזר על תאור המעשה, ציין כי הבחין בפריצה כאשר חזר מעבודתו, וזיהה את הטלויזיה ואת מתקן התליה שהוצגו בפניו כטלויזיה ומתקן התליה שנגנבו ממנו (ת/1).

בת/3, מזכר המתעד שיחה של השוטרת שרון אשר עם אשכנזי (להלן:"המתלונן"), הובהר כי אשכנזי מסר כי יצא לעבודה ביום הארוע בשעות הבוקר, וחזר סמוך לשעה 23:00, אז גילה את הפריצה.

לבית המשפט הוגשו מסמכים מהם עולה כי הטלויזיה אכן נרכשה על ידי המתלונן בסכום של 4000 ₪ ב-16.10.12, קרי כחודשיים לפני הפריצה (ת/4-ת/6).

6.עיקר ראיות המאשימה המבססות את אשמו של הנאשם מושתתות על האזנות סתר לטלפון הנייד של הנאשם ולאיכון טלפון זה. ההגנה הסכימה בתשובתה לאישום כי קולו של הנאשם הוא הקול הנשמע בשיחות המוקלטות, וכן הסכימה כי הטלפון הנייד של הנאשם הוא שאוכן. למעלה מהצורך יצויין עוד כי בשיחה מספר 630, מיום 24/12/12 נשמע הנאשם מוסר לאדם אחר את פרטי מספר הת.ז. שלו ואת שמו (ת/9), וכי השוטר עומר וענונו מצא התאמה בין קול הנאשם בחקירתו לקול בהאזנות הסתר, ובין קולו של האדם אליו פנה הנאשם כענאד לבין נאשם 1 (ת' 27). האזנות הסתר הוגשו לבית המשפט בדיסק שמע, והשיחות הרלוונטיות תומללו (ת' 9-18, ת' 24).

7.לאחר שמיעת השיחות המוקלטות, בחינת האיכונים וגרסת הנאשם, אני קובעת כי המאשימה הוכיחה את המיוחס לנאשם, כפי שיבואר להלן.

השיחות המשמעותיות להוכחת הקשר בין הנאשם לענאד ולגניבת הטלויזיה

8.בשיחה מספר 48, מיום 25/12/12, כחמישה ימים לפני ההתפרצות, משוחחים הנאשם וענאד, ומתאמים ביניהם מפגש. בין היתר נאמר במסגרת שיחה זו:

"נאשם: אני לא רוצה להתעכב כשאני יושב שם..

.....

נאשם: ...כשאתה חוזר הביתה אני לא יכול לחצות לכביש השני....

ענאד: אין בעיה, אני אסדר איתך..תשמע, אני רוצה מסך של מחשב, אין באזור