מדינת ישראל נ' אבו אל הווא

החלטה

המבקש הורשע בהעדרו בעבירה של נהיגה במהירות של 139 קמ"ש (לאחר הפחתת 5 קמ"ש) במקום 90 קמ"ש. במועד ההקראה שנקבע ליום 14/11/11 ביקש דחייה כדי לשכור עו"ד ולצרף האישום לתיק נוסף בנצרת. בית המשפט נענה לבקשתו, דחה הדיון ליום 22/12/11, אולם במועד זה לא התייצב המבקש ועל כן דינו הוכרע בהעדרו ונגזרו עליו העונשים הבאים: קנס בסך 1,000 ₪ , 6 חודשי פסילה ו-6 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים.

העונש שנגזר הביא לידי ביטוי את עברו התעבורתי של המבקש 134 הרשעות קודמות מתוכן 14 עבירות של מהירות.

עתה מוגשת בקשה לבטל את גזר הדין מן הטעם שהדבר יפגע בנאשם וביכולת שלו לצרף את האישום לאישום נוסף ובכך להקל עמו.

עוד נטען כי הסיבה לאי ההתייצבות הינה טעות בתום לב של התאריך.

סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 קובע כי די בקיומה של אחת משתי עילות כדי לחייב ביטול פסק דין שניתן בהעדר: העילה הראשונה דורשת קיומה של סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות והשנייה דורשת להראות כי קיים חשש ממשי לעיוות דין. ראו לעניין זה רע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל, רע"פ 5146/09 שרעבי נ' מדינת ישראל, רע"פ 1773/04 אלעוברה נ' מדינת ישראל; רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 793 ופסקי דין רבים נוספים, לרבות רע"פ 4686/11 בוסי נ. מ"י, שניתן ביום 22/6/11.

אני דוחה את הבקשה, באשר נימוקיה לא העלו כל טעם מדוע יש לבטל את הכרעת הדין. בלבול בתאריך אינו מהווה סיבה מוצדקת וכבר נאמר כי:

"פתיחת פתח שכזה לציבור "השוכחים" או "הטועים" למיניהם...תביא להצפה בלתי נסבלת של בתי המשפט, העמוסים ממילא ושלא לצורך " ראה ע"פ(ים) 2161/08 קורנפלד נ' מ"י

לגופו של האישום, הנאשם מודה בביצוע העבירה, אשר על כן, מכל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, ט' טבת תשע"ב, 04 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: