מדינת ישראל נ' אבו אל הוא

בפני

השופט נאיל מהנא

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו יוחסה לו עבירה של עקיפה תוך חציית קו הפרדה רציף שלא נמצא לצידו הימני קו קטעים בניגוד לתקנה 47(ה)(5) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961.

הטענה העובדתית היא שהנאשם נסע בתאריך 21.02.1012 ברחוב שמואל בן עדיה לכיוון כללי רוקפלר בירושלים. עפ"י עובדות כתב האישום הנאשם עקף מספר רכבים שהמתינו ברמזור תוך כדי חציית קו הפרדה רציף עד שהגיע במקביל לרכב הראשון ונעמד משמאלו בצומת.

מטעם המאשימה העיד בפניי רס"מ דן כהן (להלן: "השוטר") אשר ערך את ההזמנה לדין שנמסרה לנאשם (ת/1). מטעם ההגנה העיד הנאשם לבדו, כן הוגשו מטעמו תמונות של מקום ביצוע העבירה (נ/1-נ/4).

אין מחלוקת כי הנאשם ביצע עקיפה של הרכבים שהמתינו ברמזור אדום וכי הוא נעמד משמאל לרכב הראשון בצומת.

המחלוקת העיקרית היא בכך שהנאשם טוען כי לא קיים קו הפרדה במקום ואם קיים אז הוא לא מסומן על הכביש. לביסוס טענתו הגיש הנאשם תמונות של המקום בהן רואים בבירור כי אכן לא קיים סימון על הכביש.

בנוסף, טוען הנאשם כי הוא ביצע את העקיפה ונעמד משמאל לרכב הראשון כיוון שהיה מקום לנסיעת רכבו במקביל לרכבים האחרים וכי כוונתו היתה לפנות שמאלה בצומת לכיוון כללי ראס אלעמוד.

השוטר בהגינותו אישר כי התמונות שהמציא הנאשם הן תמונות של מקום ביצוע העבירה ולשאלה שהופנתה אליו ע"י ב"כ הנאשם, הוא אישר כי אכן לא קיים קו הפרדה מסומן על הכביש. בהמשך דבריו ציין השוטר כי אולי מדובר בקטע הקרוב לרמזור אולם שלא מסומן אולם לפני כן היה קו רציף. השוטר לא ציין בדו"ח כי הקו הרציף נבדק על ידו ונראה גלוי לעין או שהוא בחלקו מחוק.

לאחר ששמעתי את עדויות שני הצדדים ומעיון בתמונות שהוגשו ע"י הנאשם אני קובע כי לא קיים קו הפרדה מסומן על הכביש. הגם שמדובר בכביש עלייה שיש בו לכאורה נתיב אחד לכל כיוון, אולם בסוף העליה הכביש מתרחב לקראת הצומת כך שקיימת אפשרות סבירה שהנאשם אכן עמד בנתיב הדמיוני לפונים שמאלה לכיוון כללי ראס אלעמוד.

העובדה שהכביש אינו מסומן בקו הפרדה, גם אם בחלקו, והדבר אינו מוצא ביטוי בדו"ח, יש בכך כדי לפעול לטובת הנאשם. העבירה המיוחסת לנאשם היא חציית קו הפרדה רציף ומשאין בידי ראיות חד משמעיות שקיים קו הפרדה מסומן על פני הכביש ומהו סוגו, הנחתי לטובת הנאשם כי אין קו הפרדה על פני הכביש.

על כן, לאור המסקנה אליה הגעתי לעיל, אני קובע כי המאשימה לא הוכיחה את האשמה המיוחסת לנאשם מעבר לכל ספק סביר ובשל כך אני מזכה אותו.

ניתנה בלשכתי היום, ז' אב תשע"ב , 26 יולי 2012.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: