מדינת ישראל נ' אבגי(אסיר)

הכרעת דין

כללי:

1.התביעה מייחסת לנאשם עבירת גניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "החוק").

התביעה טוענת כי ביום 22/5/11 בשעה 12:00 נכנס הנאשם לחנות תכשיטים ברח' דיזינגוף 159 בת"א (להלן: "החנות") והתעניין בקניית מוצרי יודאיקה.

למחרת בשעה 15:57 נכנס הנאשם שוב לחנות, והתעניין ברכישת שרשראות ותליונים ורכש שרשרת ותליון.

כשמוכרת החנות טוני גבסו הפנתה לנאשם את גבה הוא גנב גליל בד ובו שרשראות זהב.

בעל החנות העריך את שווי התכשיטים שנגנבו ב- 100,000$.

2.הנאשם מפי בא כוחו הודה כי היה במקום במועד המפורט בכתב האישום ורכש שרשרת ומדליון עליהם שילם. הסנגור הוסיף כי הנאשם נטל את הגליל מבלי לדעת מהו מכיל ובהמשך החזירו. הסנגור הוסיף כי הנאשם עזב את החנות ללא הגליל וחזר לחנות השתהה מספר דקות ולבסוף יצא את החנות.

הסנגור טען כי אומדן שווי הרכוש הוא מנופח, ללא בסיס עובדתי.

3.יצוין כי בתיק זה קיים סרט אבטחה וכי המחלוקת העובדתית איננה גדולה.

4.קיימת מחלוקת ממשית לעניין שווי התכשיטים שהיו באותו גליל בד.

הסרט:

5.בסרט האבטחה נראה הנאשם באופן ברור לוקח בד מקופל בצבע שחור המכיל תכשיטים.

הנאשם תחילה לא זכר כלל שהיה באותה חנות כשנחקר שבועיים וחצי לאחר האירוע.

בהמשך הודה כי היה בחנות וקנה תכשיטים. כשהציגו לו את הסרט טען כי החזיר כל מה שלא קנה מהמוכרת. בפניי טען גרסה חדשה לפיה התכוון ליטול את הבד עם התכשיטים לעצמו אולם התחרט והפיל אותו לרצפה, חזר לחנות כדי להחזירה למוכרת אך חשש ולא עשה כן.

6.אני דוחה את גרסתו של הנאשם בפני כשקרית. מדובר בגרסה כבושה שאין לתת לה אמון.

בעת שנערך חיפוש בבית עמו הנאשם עמד באדן החלון השוטרים שכנעו אתו לחזור לתוך הבית. לשאלת השוטר ששאל אותו מה הוא עשה על אדן החלון השיב הנאשם: "אם אתה חכם, תחפש בחצר אולי זרקתי משהו. אין לכם מה לעשות גם אם יש לכם תמונות שלי זה לא אומר כלום, אני מבלה הרבה בת"א".

7.בהודעתיו ת/4 ות/5 ניסה הנאשם להרחיק עצמו תחילה מזירת האירוע רק לאחר שראה את התמונות נאלץ להודות כי היה בחנות אך טען כי החזיר כל דבר שלקח לידיה של המוכרת.

הנאשם גם סירב למסור היכן מתגורר ומסר בעניין זה דברים מתחמקים.

8.נוכח הדברים שציינתי לעיל וסרט ההבטחה הברור אני קובע כי הנאשם גנב את התכולה המכילה תכשיטים מחנות המתלונן ברח' דיזנגוף בת"א.