מדינת ישראל נ' אב

הכרעת הדין

האישום

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות, עבירה על סעיף 62(3) בצירוף סעיפים 64ב(א)(3) ו- 39א לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"); ותקנה 169א לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961 (להלן: "תקנות התעבורה").

על פי המתואר בכתב האישום, ביום 10.08.12 בסמוך לשעה 08:30 נהג הנאשם בצומת הרחובות הנביאים - הלני המלכה בירושלים, וזאת בהיותו שיכור, לאחר שבבדיקת אלכוהול שנערכה לו באמצעות מכשיר ינשוף נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף עומד על שיעור 320 מיקרו גרם, כמות העולה על הכמות המותרת.

תשובת הנאשם לאישום

הנאשם כפר במיוחס לו וטען לגבי תקינות המכשיר ואמינות ההפעלה. כפירתו באמצעות ב"כ פורטה בהאי לישנה: "כופרים בתקינות המכשיר ובאמינות ההפעלה. טוענים לסנפירי. דו"ח פעולה ערוך ע"י שני אנשים שונים".

משכך, קבעתי את התיק לשמיעת ראיות.

הראיות

מטעם המאשימה העידו העדים הבאים:

מר אבי לוי, המתנדב שעצר את הנאשם וביצע לו בדיקת נשיפון (להלן: "המתנדב"). העד הנ"ל ערך מזכר (ת/1), דו"ח עיכוב (ת/2), וחלק מדו"ח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות (ת/3). בהתאם לעדותו, במועד האירוע, היה במקום לצורך אכיפת נהיגה בשכרות. הוא עצר את הנאשם וביצע לו בדיקת נשיפון אשר על פיה נמצאה אינדיקציה לשכרות ומשכך, הוא העביר את הנאשם לביצוע בדיקת ינשוף;

רס"ר היתם סועד, מפעיל הינשוף אשר ביצע לנאשם את בדיקת הינשוף (להלן: "מפעיל הינשוף"). בהתאם לעדותו, ועל פי פלט מכשיר הינשוף שהוגש ת/11 רמת האלכוהול שנמדדה לנאשם הינה 320 מיקרו גרם ;

רס"ל ריקי אלקבץ, השוטרת אשר הייתה במשמרת יחד עם המתנדב עת שרכבו של הנאשם נעצר לבדיקה. בהתאם לעדותה היא ביצעה את התחקור לנאשם במועד האירוע (להלן: "השוטרת").

בתום פרשת התביעה ביקשה ב"כ המאשימה להגיש לבית המשפט ולסניגור את כרטיס המכשיר ויומן ההפעלה להוכחת תקינות המכשיר. מועד הגשת המסמכים היה מפתיע גם מבחינת בית המשפט, שכן עורך אותם מסמכים לא הוזמן לעדות ולא ברור כיצד בחרה התובעת להגישם שלא באמצעות עורכיהם. יחד עם זאת, אישרתי הגשת המסמכים תוך שאני מאפשר לסניגור להסתייג מתוכנם. בנוסף, לבקשת הסניגור, אפשרתי לו לבחון האם ברצונו לזמן את עורך התע"צ לעדות ולשם כך לקבוע מועד נוסף לשמיעת עדותו. הסניגור בחר שלא להזמין את עורך התע"צ לעדות, ולטעמי הדבר נעוץ בבדיקה שנערכה על ידו לכרטיס המכשיר ויומן ההפעלה, אשר לא נמצא בהם פגם שיכול לסייע לנאשם בהגנתו. כך או כך, משמעות הויתור על חקירת עורך התע"צ היא זניחת הטענה בדבר תקינות המכשיר וזו גם הסיבה שטענה זו לא זכתה להתייחסות בסיכומי ההגנה.

מטעם ההגנה העיד הנאשם בעצמו. ולא הוגשו מסמכים מטעמו.

גדר המחלוקת

הגנת הנאשם מסתכמת בשלוש טענות עיקריות להלן תמציתן:

המאשימה לא הוכיחה כי מכשיר הינשוף הופעל בהתאם להוראות היצרן על ידי מי שהוסמך לכך. לטענת הסניגור, לא הוצג בפניי בית המשפט תעודת מפעיל מוסמך. משכך, המאשימה לא עמדה בשלושת התנאים המצטברים שנקבעו בפסק דין בראונשטיין (עפ 5345/90 בראונשטיין נ' מ"י, פ"ד מו (5) 40).

המאשימה לא הוכיחה שמכשיר הינשוף הופעל בהתאם להוראות היצרן. לאמור, על המאשימה היה להוכיח שנשמר התנאי של המתנה בת 15 דקות לפני ביצוע בדיקת הינשוף כפי שנקבע ע"י היצרן והפסיקה (עפ"ת 25457-04-10 מ"י נ' עוזרי (פורסם בנבו, 14.10.10).

על התביעה הנטל להוכיח כי רמת האלכוהול בזמן הנהיגה זהה לכמות האלכוהול בזמן הבדיקה. משלא הוכיחה זאת התביעה, יש להחיל בענייננו את האמור בפסק דין סנפירי (ראה: תת(י-ם) 9817-07 מ"י נ' סנפירי ( פורסם בנבו, 28.10.07)) ולקבוע כי הנאשם היה בשיא השכרות בעת הבדיקה ויתכן שכאשר נהג לא היה שיכור.

דיון והכרעה