מדינת ישראל נ' srurang

החלטה

טיעוני הצדדים

ביום 6.11.11 הגיש המבקש בקשה לביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק. המבקש טוען בבקשתו כי העבירות המיוחסות לו בכתבי האישום, בוצעו שעה שנהג ברכב של חברו (להלן "בעל הרכב"). לגרסתו של המבקש, במועד ביצוע העבירות השתתף יחד עם בעל הרכב ועם אחרים במסיבה בישוב מצפה ובעל הרכב התיר למבקש לנהוג על מנת להסיע בחורה כלשהי למושב נווה עובד פוריה, ביודעו כי המבקש שתה משקאות אלכוהוליים וכי אין לו רישיון נהיגה תקף. לשיטתו של המבקש, משום שנגד בעל הרכב לא ננקטו צעדים משפטיים, מלבד איסור שימוש ברכב למשך 30 ימים, הרי שהתביעה נקטה באכיפה בררנית אסורה, המפלה אותו. עוד מצביע המבקש על כך שבעל הרכב לא נחקר כלל, ואף הבחורה לא נחקרה על האירועים. לאור האמור לעיל, לשיטתו של המבקש, יש לבטל את כתבי האישום.

הבקשה נשלחה לתגובת התביעה וזו, לאחר שניתנה לה ארכה, הגישה את תגובתה ביום 24.11.11. בתגובתה ביקשה התביעה לדחות את הבקשה על הסף. זאת משום באין בכתב האישום או בניהול ההליך הפלילי סתירה מהותית לעקרונות צדק והגינות משפטית. בהתאם להלכה, הנאשם יחסה בצלה של ההגנה מן הצדק רק במקרים חריגים בהם קיום ההליך הפלילי פוגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות. עוד טוענת התביעה כי לנאשם יוחסו עבירות חמורות. עוד ציינה התביעה כי רכבו של בעל הרכב הושבת ל – 30 יום, אף אין בה כדי להוריד מן ההאשמות הקשות כלפי הנאשם. לפיכך, אין ממש בטענות המבקש לעניין מחדל חקירתי חמור וקיצוני שיש בו כדי להביא לביטול כתב האישום.

דיון והחלטה

מבלי לעיין בחומר הראיות, ועל סמך הפסיקה הדנה בסוגיית ההגנה מן הצדק מטעמי הפליה, ההחלטה נגד מי להגיש כתב אישום היא פררוגטיבה של הרשות התובעת. כל עוד לא נפל פגם בהחלטתה של התביעה או התרשלות בחקירתה או מניע פסול אחר, הבחירה נגד מי מהחשודים יוגש כתב אישום ובאילו עבירות הנה בידי התביעה. (ראו ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ, (2005) 814 פס' ד – ה (להלן "פרשת בורוביץ").

יפים לעניין זה דברי ביהמ"ש המחוזי בת"פ (י-ם) 402/09 רז - ריסבי נ' מדינת ישראל, 2010 (פורסם בנבו), 7 פס' 8:

הכלל הוא שכל עוד לא הסתבר שאי העמדתם לדין של חלק מהמעורבים בפרשה פלונית נבעה מתוך שרירות או מתוך שיקולים פסולים, אין באכיפה חלקית כזו, אף שהיא פוגעת בעיקרון השוויון, כדי להצדיק ביקורת שיפוטית פולשנית בין בדרך של הוראה להעמיד לדין את יתר המעורבים בפרשה ובין בדרך של השוואת מצבם של המעורבים שהועמדו לדין לאלה שלא הועמדו לדין (ע"פ 37/07, 1005/07 פרג נ' מדינת ישראל (10.3.08)).

טרם עיגונה של הטענה המקדמית של הגנה מן הצדק בחוק נקבע בע"פ 3737/94 יפת נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2), 221 (להלן "פרשת יפת"), כי הטענה של הגנה מן הצדק בשלב מקדמי של המשפט תתקבל רק במקרים קיצונים וחריגים ביותר, בהם קיום ההליך הפלילי פוגע בתחושת הצדק וההגינות. הקריטריון שנקבע בפרשת יפת לבחינת הרשות הוא "התנהגותה הבלתי נסבלת" של רשות התביעה. בפרשת בורוביץ נקבעו 3 מבחנים ספציפיים לבחינת התנהגותה של הרשות התובעת ככזו המצדיקה קבלת טענה של הגנה מן הצדק מטעמי הפליה בשלב המקדמי של ההליך הפלילי (פרשת בורוביץ, 807).

העמדת מקרה דנן במבחני הפסיקה דלעיל, לא מעלה התנהגות בלתי הולמת של רשות התביעה, המצדיקה התערבות שיפוטית בהחלטתה להעמיד לדין את הנאשם.

מדבריו של ב"כ המבקש עולה, כי טיעון ההפליה בסיסו באכיפה סלקטיבית. לעניין זה נאמר על ידי

כב' השופט ר. שפירא בע"פ (מחוזי-חיפה) 2495/07 חליל פרעוני נ' המשרד לאיכות הסביבה, תק-מח 2007(4) 6626, בעמ' 6628 (מיום 14.11.2007):

”נוסיף עוד כי לא כל אכיפה חלקית היא גם אכיפה בררנית המקימה עילה של הגנה מן הצדק. על הטוען הנטל להוכיח קיומם של שיקולים שרירותיים פסולים בבסיס ההחלטה להעמידו לדין. ראה בבג"ץ 6396/96 זקין נ' ראש עיריית באר-שבע, פ"ד נג(3) 289, 305 (1999) שם נאמר:

"אכיפה חלקית אינה בהכרח אכיפה פסולה. כך גם אכיפה מדגמית, שהרי המדינה אינה יכולה להקצות אלא משאבים מוגבלים לאכיפת החוק... אולם, אפשר שאכיפה חלקית תהיה אכיפה בררנית ובשל כך גם תהיה אכיפה פסולה. מהי אכיפה כזאת? ...ללא יומרה להציע הגדרה ממצה, אפשר לומר, לצורך עתירה זאת, כי אכיפה בררנית היא אכיפה הפוגעת בשוויון במובן זה שהיא מבדילה לצורך אכיפה בין בני-אדם דומים או בין מצבים דומים לשם השגת מטרה פסולה, או על יסוד שיקול זר או מתוך שרירות גרידא".

מן הכלל אל הפרט, בענייננו ובשלב שבו ביהמ"ש לא נחשף עדיין לחומר הראיות, אין בהעדר חקירתם של בעל הרכב והבחורה כדי להוריד או להעלות מהאישומים המיוחסים לנאשם. אף לא הוכח על ידי ההגנה כי אכיפה חלקית זו היא פסולה. לא זו אף זו, לא מן הנמנע (לכל הפחות לא נטען כך בבקשה) שהנאשם כלל לא טען באזני השוטרים את טענותיו לגבי כך שבעל הרכב התיר לו לנהוג בכלל, ושעה שידע כי איננו מורשה בפרט, ומשכך לא קם בסיס כלשהו לחקירה משטרתית בנושא זה.

בין אם יוחלט, בסופו של יום, לייחס לבעל הרכב אישומים כלשהם, ובין אם לאו, הרי שהעבירות שיש לייחס לבעל הרכב, אליבא דנאשם, אינן מורידות מאחריותו של הנאשם עצמו שנהג ברכב, לכאורה, שעה שהיה בלתי מורשה ושיכור.

מובן מאליו, כי אם תחשף לעיני התביעה תמונה שונה, שתצדיק קבלת החלטות אחרות, חזקה על הרשות התובעת שתעשה מלאכתה נאמנה ותפעל בהתאם.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את הטענה המקדמית.

ההקראה תתקיים במועד שנקבע, 30.11.11, שעה 11:00.

המזכירות תוודא התייצבות מתורגמן לישיבה שנקבעה.