מדינת ישראל-משרד העבודה והרווחה והשירותים החברתיים נ' חקלאי

1. המערערת סירבה להנפיק למשיב תעודת מציל ים מסוג 3 בנימוק כי המסמך היחיד המצוי במערכת בעניינו הינו פרוטוקול מיום 23.5.1968 לפיו נדחתה בקשתו לקבל תעודה כאמור כיוון שחסרה לו שנת ניסיון.

2. המשיב לא השלים עם האמור והגיש עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ג' גינת). בפסק דין מיום 6.8.2018 קיבל בית המשפט את העתירה, בקבעו כי ככל הנראה בשל פגיעה בארכיונים של מקומות עבודתו של המשיב לא נשמרו העתקים של התעודות שהגיש בזמנו, וזאת לאחר שהשתכנע באמיתות הראיות שהציג. בהתייחס לטענת המערערת אודות היעדר סמכות עניינית של בית המשפט המחוזי כבית משפט לעניינים מנהליים לדון בהליך, נפסק כי "אני רואה, במידת הצורך, את העתירה הנוכחית כהליך אזרחי מטעמו של העותר". לפיכך, הורה בית המשפט למערערת להנפיק למשיב תעודות המעידות על כשירותו לתפקד כמציל ים מסוג 3.

3. על פסק הדין הגישה המערערת ערעור מנהלי בו מועלות טענות בדבר היעדר סמכות עניינית של בית המשפט לדון בעתירה, וכן טענות נגד פסק הדין לגופו. לצד הערעור הוגשה בקשה למתן סעד זמני שיעכב את מימוש פסק הדין - היא הבקשה שלפני.

4. המערערת סבורה כי סיכויי ערעורה טובים, שכן לטענתה פסק הדין ניתן בחוסר סמכות, שכן הוראות הדין מכוחן התקבלו החלטותיה הנוגעות להכשרה וכשירות מצילים, אינן מנויות בתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000. לעמדת המערערת, אף מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתה שכן מדובר במקצוע העוסק בהצלת חיים. כן נטען לענין זה כי המשיב יליד 1944 ופרש זה מכבר לגמלאות ואינו עובד כמציל, וכי מכל מקום ככל שערעורה יידחה, היא תוכל לפצות את המשיב בגין נזק כלכלי, ככל שיוכח כי נגרם לו נזק כזה.

           המשיב סבור בתגובתו כי מדובר בבקשה "סתמית" שאינה מבוססת משפטית או עובדתית, מאחר שעבד כמציל למעלה מ- 40 שנים ולטענתו לא נשקפת ממנו כל סכנה. קבלת הבקשה תגרום למשיב נזק רב, כך נטען, שכן עיסוקו כמציל מהווה את מקור פרנסתו היחיד.

5. אכן, כי הגשת ערעור מינהלי אין בה כשלעצמה כדי לעכב ביצוע ההחלטה או פסק הדין מושא הערעור (תקנה 42 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, להלן: התקנות). ואולם לבית המשפט סמכות ושיקול דעת להורות על עיכוב ביצוע או מתן סעד זמני (תקנה 43 לתקנות), וזאת בהתקיים שני תנאים מצטברים: כי סיכויים טובים לקבלת הערעור וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, כאשר השיקול בדבר מאזן הנוחות הוא אבן הבוחן המרכזית (עע"מ 2538/18 לרנר נ' שירות בתי הסוהר (25.6.2018)).

6. במקרה הנדון, לאחר בחינת הדברים, הגעתי לכלל מסקנה כי הבקשה לעיכוב ביצוע בדין יסודה.

בנסיבות העניין, מבלי לנטוע מסמרות נראה כי הטענה לפיה פסק הדין ניתן בחוסר סמכות עניינית היא בעלת משקל, ואף מאזן הנוחות נוטה לטובת קבלת הבקשה, שהרי אין צורך להכביר מילים אודות חשיבות ההקפדה על כך שמציל יעבור את ההכשרה המלאה הנדרשת ממנו, ומדובר כאמור בנזק בר פיצוי.

7. אשר על כן הבקשה מתקבלת. ביצוע פסק הדין מושא בקשה זו יעוכב עד למתן פסק דין בערעור. אין צו להוצאות.