מדינת ישראל-משרד הבריאות ואח' נ' CORRIE(המנוח) ואח'

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט א' כנעאן) מיום 16.2.2012

פסק דין

1.ביום 16.3.2003 נהרגה רייצ'ל קורי ז"ל ב"ציר פילדלפי" כאשר הפגינה מול כוחות משוריינים של צה"ל. בעקבות מותה הגישו עזבונה והוריה (המשיבים) תביעת נזיקין לבית המשפט המחוזי בחיפה, ובה טענו לאחריותה של המדינה על המעשה.

2.בעיצומה של שמיעת הראיות, ובעקבות עדותו של מנהל המכון לרפואה משפטית, פרופ' י' היס, ביקשו המשיבים לתקן את תביעתם, על מנת להוסיף את המכון לרפואה משפטית, בכדי לחייבו בפיצויים בגין התנהלות קלוקלת של המכון במהלך נתיחת הגופה. חרף התנגדותה של המדינה, ועל מנת שלא לסגור בפני המשיבים את שעריו של בית המשפט, וחרף השלב המתקדם בו היתה ההתדיינות אותה עת, התיר בית המשפט המחוזי את התיקון, וזה אמנם נעשה, ובו הוסיפו המשיבים את המכון לרפואה משפטית כנתבע, טענו את שטענו והוסיפו על כך סעד של פיצויים. שמיעת הראיות המשיכה כסדרה. אלא שימים אחדים בלבד אחר כך הגישו המשיבים תביעה נפרדת לבית משפט השלום בנצרת, ובה טענו כנגד מעשים הנוגעים לנתיחת הגופה ותבעו פיצוי כספי, תובענה שהנתבעים בה היו המבקשים בבקשה שלפניי.

3.המדינה ביקשה את סילוקה של התובענה על הסף מטעמים שונים, ובהם התיישנות, כפל תביעות וכד'. בית המשפט קמא דחה את הבקשה, תוך שהוא דוחה אחת לאחת את טענות המדינה. מכאן בקשת הרשות לערער.

4.לאחר עיון בכלל החומר שהונח לפניי ושמיעת טענות בעלי הדין על-פה מצאתי, כי בית המשפט קמא שגה בהחלטתו. אין לי להידרש לשלל הטענות שנדונו בהחלטתו, לבד מאחת, זו הנוגעת לכפל התביעות, שאם תתקבל – די בה כדי לסלק את התביעה על הסף.

5.כעולה מתיאור הדברים התמציתי שלמעלה, לפי ראות עיניי שתי התובענות, זו שבבית המשפט המחוזי וזו שהוגשה אחר כך לבית משפט השלום, עוסקות באותה עילת תביעה במובנה הרחב. אנו מדברים על אותו סיפור מעשה, אותה פרשה, שבמסגרתה נשמעו עדויות לרוב, שלפי ששמעתי מבעלי הדין תועדו בפרוטוקול העולה על 3,000 עמוד עד כה, והמלאכה טרם נסתיימה. המשיבים קיבלו את יומם בבית המשפט המחוזי, מיצו את עילתם, ולכן לא יכולים היו להגיש תובענה באותה עילה ממש, כאמור במובנה הרחב, על מנת לתבוע פיצויים על עניין, שלכל היותר הינו צדדי יחסית לאירוע המרכזי של מות המנוחה, ומכל מקום נובע מסיפור המעשה שנכלל בתביעתם המקורית (בטרם תיקונה), ואחר כך נכלל בצורה מפורשת בתביעתם המתוקנת. העובדה שעתה הוספו נתבעים נוספים (פרופ' היס ובית משפט השלום בראשון לציון) אינה משנה דבר, ולו משום כך, שהנתבעת נותרה אותה נתבעת, משמע המדינה, כפי שהעיר לבעלי הדין כב' השופט גרשון. גם הוספתם של סעיפי חוק או טענות משפטיות, שלא מצאו מקומם במפורש בתביעה המתוקנת בחיפה, אינה יוצרת עילה חדשה במובנה הרחב. העילה היתה ועודנה התנהלותו של המכון לרפואה משפטית, וככזו נכללה כאמור בתובענה המתוקנת. מכל מקום, ככל שסברו המשיבים, כי יש באמתחתם טענות נוספות (הנשענות על סעיפי חוק שעתה נכללו בבית משפט השלום), היה בידיהם לעשות כן, על פי התיקון הותר להם בידי כב' השופט גרשון. אם לא עשו כן – אין להם להלין כי אם על עצמם. מכל מקום הם חסומים מלעשות כן, על ידי הגשת תביעה נפרדת באותו עניין.

7.בשולי הדברים אוסיף, כי לא התרשמתי שהמדינה מבקשת לחמוק מאחריותה על ידי אחיזה בזכויות דיוניות. אדרבא, בדיון דהיום המלצתי, ואת המלצתי קיבלה באת כוח המדינה, כי בעלי הדין יפנו לבית המשפט המחוזי בחיפה ויבקשו, בהסכמה, לכלול את הטענות העולות בתביעה שהוגשה בבית משפט השלום, שהרי בית המשפט המחוזי טרם נתן את פסקו (בסוגיית האחריות). אלא שהיה זה דווקא ב"כ המשיבים שסרב להמלצה, וטעמיו (שבעיניי אינם סבירים) עמו.

8.סוף דבר הנני מקבל את בקשת הרשות לערער, רואה בה כאילו הוגש ערעור על פיה, מקבל את הערעור ומבטל את החלטת בית המשפט קמא. כיוון שכך הנני מורה על מחיקתה על הסף של תביעת המשיבים בבית משפט השלום בנצרת (ת.א. 32966-03-10).

9.לפי נסיבות העניין, ולפנים משורת הדין, לא ראיתי ליתן צו להוצאות.

ניתן היום, י"ד תמוז תשע"ב, 04 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: