מדינת ישראל ואח' נ' שוקאר אלהוזייל

השופט א' שהם:

1. ערעור זה מדגים פעם נוספת את הקלות הבלתי נסבלת של השימוש בסכין, לצורך פתרון סכסוכים או עימותים, בעניינים של מה בכך, תוך גרימת נזק כבד לקורבן העבירה.

2. בפנינו ערעור וערעור שכנגד על גזר דינו של שוקאר אלהוזייל (להלן: המשיב), בעקבות הרשעתו, לאחר ניהול משפט הוכחות, בעבירות אלה: חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין; ואיומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין. בית משפט קמא גזר על המשיב 45 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו; 12 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור, בתוך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, אחת העבירות בהן הורשע בתיק זה או כל עבירת אלימות; כמו כן, חויב המשיב בתשלום פיצויים למתלונן בסך 70,000 ₪.

3. שני הצדדים אינם משלימים עם גזר דינו של בית משפט קמא, כאשר המדינה (להלן: המערערת) מבקשת להחמירו בצורה משמעותית, ואילו המשיב עותר להקלה ממשית בעונשו.

העובדות שנקבעו בהכרעת הדין

4. מהעובדות שקבע בית משפט קמא בהכרעת דינו עולה, כי ביום 11.4.2013 בסמוך לשעה 22:00, הגיע המשיב למסעדת אטיאס בבאר שבע, שם עבד א.א. (להלן: המתלונן). המשיב ביקש מהמתלונן למכור לו אוכל בהקפה, ובתוך כך לחץ את ידו של המתלונן, אשר חש בדקירה בכף ידו. בהמשך לכך, אמר המשיב למתלונן "כנראה שאתה לא הבנת את המסר", והבהיר כי יום קודם לכן הוא קיבל אוכל ושתייה במסעדה ללא תשלום, כשכוונתו להניע את המתלונן לספק לו, גם הפעם, מזון בחינם. משעמד המתלונן בסירובו למלא אחר דרישתו של המשיב, אמר לו האחרון "אני אקח את מה שאני רוצה וכדאי לך לקחת את המשפחה ולחזור לצפון". בעקבות חילופי דברים אלה, התקשר המתלונן אל בעל המסעדה ואל חברו, עארף אלהוזייל, שהוא קרוב משפחתו של המשיב (להלן: עארף), וסיפר להם אודות פנייתו של המשיב אליו. זמן קצר לאחר מכן, הגיע למקום אחיו של בעל המסעדה, וכאשר הלה סירב לתת למשיב אוכל בהקפה, פנה המשיב, פעם נוספת, אל המתלונן ואמר לו "אתה לא יודע עם מי אתה מתעסק ואתה תהיה מוכרח לחזור לצפון כגופה", ועזב את המסעדה. בהגיע עארף למקום, הוא פגש את המשיב מחוץ למסעדה, ובשלב זה הצטרף אל השניים המתלונן, ואו אז דקר המשיב את המתלונן וברח מהמקום. המתלונן, אשר נדקר בבטנו, פונה לבית החולים, אושפז ונותח, לשם איחוי קרע שנגרם לו במעי הגס. המתלונן אושפז שנית, עקב זיהום, והוא סובל עדיין מכאבים עזים המקשים על תפקודו היום יומי. המשיב הוכר על ידי המל"ל כבעל נכות של 72%.

גזר דינו של בית משפט קמא

5. בפתח גזר דינו, עמד בית משפט קמא על האמור בתסקיר מבחן, שהוגש בעניינו של המשיב, ממנו עולה כי מדובר ברווק כבן 47 שנים, ללא ילדים, המתגורר ברהט ואינו עובד. במהלך השנים עבד המשיב בעבודות מזדמנות, ולטענתו הוא מוכר כנכה על ידי המל"ל, למרות שטיבה של אותה נכות לא הוברר לשירות המבחן. המשיב טען, כי היה מכור לאלכוהול במשך מספר שנים ועל רקע זה הוא ביצע, לטענתו, את המעשים המיוחסים לו. המשיב דחה את המלצת שירות המבחן להסתייע בקשר טיפולי, ולטענתו אין לו כיום בעיה של התמכרות לאלכוהול. שירות המבחן התרשם כי המשיב אינו מקבל אחריות למעשיו, ומתקשה להכיר בדפוסי התנהגותו הבעייתיים, ובכלל זה צריכת אלכוהול מרובה. המשיב הינו בעל סף תסכול נמוך, ונטייה לאלימות במצבי לחץ וחוסר אונים. צוין בתסקיר, כי למשיב שלוש הרשעות קודמות בעבירות אלימות, שהאחרונה שבהן משנת 2005.

6. בית משפט קמא ציין בגזר דינו, כי למתלונן נגרמו נזקים פיזיים ונפשיים, ועקב הנכות שהיתה מנת חלקו הוא אינו מסוגל לעבוד, ומתקיים מקצבת הביטוח הלאומי. האירוע היה קשה וטראומטי מבחינתו של המתלונן, ואובחנה אצלו תסמונת פוסט טראומטית, והוא מטופל בתרופות.