מדינת ישראל ואח' נ' פלוני ואח'

השופטת י' וילנר:

1. לפנינו שתי בקשות רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ב' טולקובסקי) בת"א 8159-05-17 מיום 14.12.2017, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשות לדחות על הסף תובענה נזיקית בעילת "חיים בעוולה" מחמת התיישנותה.

רקע והשתלשלות הפסיקה

2. ביום 4.5.2017 הגיש המשיב 1 (להלן: התובע) תביעה נגד המדינה, היא המבקשת ברע"א 398/18 (להלן: המדינה), ונגד שירותי בריאות כללית, היא המבקשת ברע"א 444/18 (להלן: כללית), בעילה של "חיים בעוולה". בתביעה נטען כי המבקשות התרשלו בביצוע מעקב ההיריון לאמו של התובע אשר נולד ביום 7.5.1992 כשהוא לוקה במחלת תלסמיה מייג'ור. אין חולק כי תביעת הוריו של התובע (להלן: ההורים) בעילה של "הולדה בעוולה" התיישנה עוד ביום 7.5.1999. בהמשך לכך, הגישה המדינה בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנותה. לבקשה זו הצטרפה גם כללית.

3. שאלת התיישנותה של התביעה, וליתר דיוק – שאלת קיומה של עילה להגשת תביעת התובע – מתעוררת בענייננו על רקע רצף פסיקתי שעסק בהוראות המעבר ליישומו של פסק הדין בע"א 1326/07 המר נ' עמית (28.5.2012) (להלן: עניין המר), בו בוטלה עילת "החיים בעוולה" של היילוד (שהוכרה בע"א 518/82 זייצוב נ' כץ, פ"ד מ(2) 85 (1986)), ונקבע כי רק להוריו עומדת עילת תביעה של "הולדה בעוולה". לנוכח ההבדל המשמעותי בין מועד התיישנותה של תביעת קטין לבין התיישנות של תביעת בגיר, ביטול עילת היילוד יצר מצב בו מועד ההתיישנות של "היחידה המשפחתית" להגשת התביעה התקצר באופן משמעותי (ראו: רע"א 4288/15 מכבי שירותי בריאות נ' פלוני, פסקה 1 (28.8.2016) (להלן: עניין מכבי)). משכך, התעוררו שאלות יישומיות בעניין הוראות המעבר של הלכת המר, והשלכותיה על יילוד שתביעת הוריו התיישנה לפני הלכת המר ולאחריה.

4. הוראת המעבר הראשונה נקבעה כבר במסגרת פסק הדין בעניין המר, בו נקבע כי עילת היילוד לא תבוטל בתיקים תלויים ועומדים בהם לא הוגשה תביעת ההורים. אשר לתביעות שטרם הוגשו, ושלגביהן חלף מועד ההתיישנות של עילת ההולדה בעוולה של ההורים, נקבע כי אין להכריע בעניינן בשלב זה, וכי בתי המשפט יידרשו לשאלות אלו כשיתעוררו (ראו: עמדת השופטת (כתוארה אז) מ' נאור בפסקה 2, ואת עמדתו החולקת של השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין בפסקה ט"ז).

           ואכן, כצפוי, מאז ועד היום מוגשות תביעות בגין "הולדה בעוולה" ו"חיים בעוולה" המעוררות שאלות של התיישנות ושל תחולת הלכת המר בעניינן.

5. המקרה הראשון בגדרו נדונו בבית משפט זה שאלות בדבר תחולת הלכת המר היה ברע"א 9444/12 זאבי נ' פלוני (28.4.2013), בו נדונו "המקרים המעורבים" – מקרים בהם הוגשה תביעת היילוד יחד עם תביעת ההורים לפני מתן פסק הדין בעניין המר, ותביעת ההורים התיישנה. נקבע כי במצב דברים זה תחול הוראת המעבר שנקבעה בעניין המר, ותיוותר על כנה תביעת היילוד בעילה של "חיים בעוולה". בכך הוסדרה הסוגיה באשר למקרים שהיו תלויים ועומדים בעת שניתנה הלכת המר.

6. המקרים הבאים שנדונו בבית משפט זה, הם המקרים בהם טרם הוגשה תביעת היילוד בעת מתן פסק דין המר, אך עילת תביעתם של הוריו כבר התיישנה (בין לפני מתן פסק הדין בעניין המר ובין לאחריו). במצב דברים זה עסקו שלושה פסקי דין של בית משפט זה, שהם החשובים לענייננו, ואשר תמציתם תוצג להלן.