מדינת ישראל ואח' נ' שבת ואח'

החלטה ופסק דין חלקי

בעניין הנתבעים 4-8 יפעלו הצדדים עפ"י ההוראות הבאות:

בהתאם להסכמת הצדדים, ישלימו הצדדים הליכים מקדמיים שטרם הושלמו, וזאת תוך 60 יום.

אין בכך כדי לאפשר חזרה ודיון בעניין הליכים מקדמיים שעפ"י התקנות היה על הצדדים להשלימם או להגיש בקשות בעניינם זה מכבר.

התובעות תגשנה תצהירי עדות ראשית עד ליום 15.1.11

הנתבעים 4-8 יגישו תצהירי עדות ראשית עד ליום 1.3.11.

חוות דעת תוגשנה יחד עם התצהירים, כשהן ערוכות כדין (אין צורך להגיש בשנית חוות דעת שצורפו לכתבי הטענות ובלבד שנערכו כדין).

הצדדים פטורים מהגשת תצהירי עדות ראשית של עדים שאינם בשליטתם, ובלבד שיודיעו על כך יחד עם הגשת תצהירי עדות ראשית ויבקשו לזמן את העדים באמצעות ביהמ"ש, תוך צירוף תמצית העדות.

הצדדים יצרפו לתצהיריהם העתק של כל מסמך שיש בדעתם להגיש במועד הדיון. מסמך שלא יצורף כאמור, לא יוגש ולא יוצג במהלך הדיון.

כל צד יעביר העתק התצהירים והמסמכים לצד שכנגד לא יאוחר ממועד ההגשה לתיק ביהמ"ש.

במידת האפשר יישמעו סיכומים בע"פ בסיום ישיבת ההוכחות.

נקבע לק.מ. לאחר הגשת תצהירים ליום 8.3.11, בשעה 10.10.

אשר לנתבעים 1-3, ניתן בזה פסק דין כדלקמן:

בכתב התביעה נטען כי הנתבעים כולם, ובכללם הנתבעים 1-3, מחזיקים במקרקעין שלא כדין והם בבחינת משיגי גבול. עוד נטען כי אם יטענו הנתבעים שהם בני רשות – הרי שהתובעות מכחישות טענה זו. על יסוד אלה מבקשות התובעות לסלק את ידם של הנתבעים מהמקרקעין ולפנותם מהם.

הנתבעים 1-3 טענו כי התיישבו במקרקעין ברשות המדינה ועפ"י הוראתה ומעמדם במקרקעין מצדיק, לכל הפחות, קביעת פיצוי ראוי כתנאי לפינוי הנתבעים מהמקרקעין.

על יסוד כתבי טענות אלה מתנהלת התביעה משנת 2007 ואילך.

בין התובעות לנתבעים 1-3 התקיים מו"מ ובסיומו הודיעו הנתבעים כי הפיצוי שהוצע להם על ידי התובעות אינו מספיק כדי רכישת דיור חלופי ועל כן לא הגיעו הצדדים להסכמה.

להודעת הנתבעים צורפה החלטה הועדה הפועלת מטעם התובעות בעניין פינוי המקרקעין, ובה נאמר, בין היתר, "הועדה מחליטה לאמץ את המלצת ב"כ החברה ולאשר מתן פיצוי עפ"י סעיף 2.ד בקריטריונים בסך 147,000 $ לפי השער היציג של היום, דהיינו 567,420 ₪."

התובעות מסרו תגובה בהתייחס להודעה זו, ובה חולקות התובעות על זכות הנתבעים לקבל פיצוי שמאפשר רכישת דירה ועל הטענה כי הסכום המוצע אינו מאפשר רכישת דירה חלופית. ודוק, התובעות אינן חולקות על הקביעה הבסיסית שביסוד הודעת הנתבעים ולפיה הסכימו הצדדים כי הנתבעים 1-3 יפונו מהמקרקעין כנגד פיצוי בלבד.

נוכח הסכמה זו, אני סבור כי חזית המחלוקת השתנתה והיא אינה ראויה לבירור במסגרת כתבי הטענות שלפני. הסכמת הצדדים בדבר התניית הפינוי בפיצוי משמיטה את הקרקע מתחת לפרשת התביעה המיוסדת על הטענה בדבר החזקת המקרקעין שלא כדין ע"י הנתבעים. אין צורך לקבוע בשלב זה אם מעמדם של הנתבעים הוא מעמד של דייר מוגן או מעמד דומה לזה או שמא מדובר במעמד של בני רשות, הדירה או שאינה הדירה, שכן הצדדים מסכימים שלתובעות עומדת הזכות לפנות את הנתבעים אך זאת כנגד פיצוי בלבד.