מדינת ישראל ואח' נ' עיריית טייבה ואח'

פסק דין

מונחת בפני מחלוקת שהתגלעה בין הנאמן של עיריית טייבה לבין המערערים, אשר עניינה סמכותו של הנאמן "להציץ אל מאחורי הפרגוד" של החלטות שיפוטיות קודמות מחד גיסא, ונפקותה של מסכת שלמה של התדיינויות בין הצדדים מאידך גיסא.כונס הנכסים הרשמי, בעמדה מפורטת ומנומקת שהגיש לבית המשפט, אמנם תומך בחלק מטענות הנאמן. אולם בנסיבות המקרה מציע פשרה המבוססת על מתן משקל להתדיינויות הארוכות שבין הצדדים, שראשיתן למצער משנות ה- 90 של המאה הקודמת. המערערים מקבלים את הצעת כונס הנכסים הרשמי, אולם הנאמן דוחה אותהבנסיבות אלו, ניתנת החלטתי זו.השאלה המשפטית המכרעת, לשיטתי, הינה שאלת יכולתו של הנאמן "להציץ אל מאחורי הפרגוד" של פסקי דין, והיקפה – וזאת על רקע נסיבותיו המיוחדות של המקרה שבפני.עסקינן במסכת דברים שראשיתה הפקעת מקרקעין שנעשתה בשנת 1977. זאת, כאשר ההתדיינות הרלוונטית בין הצדדים נפתחה בהסכם הנטען שנכרת ביניהם לבין העיריה בשנת 1993, ולאחר מכן עבר מספר גלגולים, שינויים ותובענות בין הצדדים.המערערים טוענים, במידה רבה של צדק, כי תקופת ההתיישנות במקרקעין הינה ארוכה יותר. אלא, שבלא צורך לקבוע מסמרות בשאלה זו, הרי ספק גדול בעיני עד כמה ניתן להשתמש בסמכות ההצצה אל מעבר לפרגוד של נאמן, בכדי להקים לתחיה טענות דיוניות שנזנחו או לא הוכרעו במהלך השנים, וזאת בדגש על טענת התיישנות. אכן; אין ספק כי הסמכות עומדת, מקום בו ניתן כנגד הגוף חדל הפרעון פסק-דין במעמד צד אחד, בלא שמיעת עמדתו, ובאורח שהתעלם מטענה דיונית כגון התיישנות שעמדה לזכות הגוף חדל הפרעון באותה עת.אלא מאי? לא כאלו הן נסיבות המקרה דנן.

בעניננו, כפי שמצביע כונס הנכסים הרשמי, בצדק, בין הצדדים התרחשה שורה של התדיינויות, תביעות, דין ודברים והסכמות, חלקיות יותר ופחות. זאת, כאשר אף כאשר העלתה העיריה טענת התיישנות, הסתיים אותו שלב בהסכמה דיונית אשר נמנעה מקבלתה, ותחת זאת ביקשה להכריע את המחלוקת באמצעים שמאיים.בנסיבות אלו, במלוא הכבוד הראוי לנאמן, נוכח העובדה כי בין הצדדים נערכו התדיינויות רבות, אשר בעניינם ספק אם מלוא האשם רובץ דווקא על המערערים. זאת, להבדיל ממנגנוניה השונים של הערייה (בלשון המעטה), לא אוכל לקבל את החייאת טענת ההתיישנות עתה, לאחר זמן רב כל-כך והתדיינויות רבות כל-כך. וודאי וודאי, שלא על דרך סמכותו של נאמן להציץ מאחורי הפרגוד, אשר דומה כי עיקרה נועד לנסיבות אחרות לחלוטין.בסופו של יום, אין ולא יכול להיות ספק כי המערערים סבלו מהפקעת חלקתם – אולם השנים (והעשורים) חלפו, ופיצוי כספי על-פין דין איין.

זאת ואף זאת; נוכח העובדה, כי הצדדים התדיינו על אפשרות מועדפת של מתן מגרש חלופי, הרי שההתדיינות לא נפסקה בעת הקפאת ההליכים הראשונה של העיריה ואף לאחריה.יתכן מאד, כי מצב דברים זה היה בלתי רצוי; קרי, היה ראוי יותר כי המחלוקת תתועל כבר אז לתביעת חוב, וזו תוכרע ותשולם במסגרת ההסדר הראשון. אלא, שלפי מיטב הבנתי מן העולה מכתבי הטענות, הדבר לא נעשה – ותחת זאת, נמשכה ההתדיינות לאורך כל התקופה, בלא לשאת פירות ממשיים. במצב דברים זה, אין זה נכון או ראוי לטעון כי זכויות המבקשים מוצו במסגרת הסדר הנושים הראשון; נהפוך הוא. ובוודאי שאין זה צודק להותיר נפגעי הפקעה בלא פיצוי בעילה שכזו; זאת אולי להבדיל ממצב בו לא היתה התדיינות בין הצדדים במהלך ההקפאה הראשונה, אלא עסקינן היה במי שלא תבע ולא דרש את חובו עד לאחר הסדר הנושים הראשון. אם לא די בכך, מן הראוי ליתן את הדעת לבעייתיות שנפלה בהתנהלות העירייה תחת ההקפאה הראשונה, כאשר כבר הובהר – ולא רק במקרה זה – כי לא כל פעולותיה, מעשיה ומחדליה בתקופה זו, היו באמת ובתמים תחת פיקוחם או נעשו לרצונם של הנאמנים דאז.

סוף דבר; בנסיבות המקרה, הצעתו של כונס הנכסים הרשמי היא אכן פשרה הקרובה יותר (כפי שמלין הנאמן, ובצדק) לסכום המקורי של תביעת החוב; אלא שבנסיבות המקרה, אין בכך כל פסול, והדבר אכן ראוי וצודק.אי לכך, אני מקבלת את הצעת כונס הנכסים הרשמי (אשר כזכור, המערערים מסכימים לה), ופוסקת כי יש לאשר להם סך של 330,000 ש"ח, בלא תוספת הצמדה וריבית על חלוף הזמן מאז ניתנה חוות-דעת השמאי ועד היום. עם זאת, נוכח סירובו של הנאמן להצעת הפשרה שהצריכה החלטה שיפוטית, הרי שבנסיבות המקרה, לסכום דלעיל יצורפו הוצאות ושכר-טרחת עורך דין בסך 5,000 ש"ח. אעיר, כי בקביעת סכום זה התחשבתי במכלול הנסיבות ואי-הבהירות שנוצרה, כמו גם מהסכמתו של הנאמן לשלם בכל-זאת סכום ניכר על דרך הפשרה, אף אם נמוך בהרבה מהצעתו של הכונס הרשמי.המזכירות תודיע לצדדים את החלטתי.

ניתן היום, כ"ה תשרי תשע"ד, 29 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: