מדינת ישראל ואח' נ' וילר

הכרעת דין

כתב אישום

הנאשם הואשם בכך שביום 19.1.11 בשעה 17:50 לערך נהג ברכבו ברח' הטייסים בתל- אביב לכיוון צומת הרחובות טייסים - עודד , ובהגיעו למעבר חציה בצומת פגע בהולך רגל מר לב רוזנבלום, שחצה את מעבר החציה מימין לשמאל בכיוון נסיעת הנאשם וכתוצאה מפגיעה זו גרם למותו של הולך הרגל .

על פי המתואר בכתב האישום הנאשם נהג בנתיב הנסיעה השמאלי מבין שלושת נתיבי הנסיעה שבכיוונו, כשהאור ברמזור בכיוונו ירוק, וכאשר הולך הרגל חצה את מעבר החציה כשהאור ברמזור בכיוון חצייתו אדום.

רשלנותו של הנאשם כמתואר בכתב האישום מתבטאת בכך שלא שם ליבו אל הדרך שלפניו, לא התאים ולא האט את מהירות נסיעתו בהתקרבו למעבר החציה, לא הבחין במנוח בעת שחצה את מעצר החציה אלא רק בהיותו כמטר אחד בלבד ממנו וכתוצאה מכך לא בלם את רכבו כנדרש. לאור כל האמור האשימה התביעה את הנאשם בגרימת מותו של הולך הרגל ברשלנות, עבירה על סעיף 304 לחוק העונשין ביחד עם סעיף 64 ו 40 לפקודת התעבורה.

מהלך הדיון וטיעוני הצדדים ( בתמצית)

במסגרת פרשת התביעה העידו שתי עדות שנכחו במקום, אתי זינגמן שנסעה מימין לנאשם, לפניו ובכיוון נסיעתו, וראתה את המנוח בהליכתו על המדרכה, ודורין בן משה, הולכת רגל, שחצתה את הכביש בסמוך למקום ושמעה את פגיעת רכב הנאשם במנוח.

כמו כן העיד הבוחן המשטרתי צמח אלי, והוגשו באמצעותו שתי חוות דעת מומחה, ובנוסף העידו הבוחנים המשטרתיים ג'קי נמר ורועי שפיגלר.

במסגרת פרשת ההגנה העיד מומחה ההגנה והוגשה חוות דעתו וכן העיד הנאשם.

התביעה מבקשת מבית המשפט להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. התביעה סבורה כי על פי חומר הראיות הוכחה רשלנותו של הנאשם ואחריותו לגרימת תאונת הדרכים. לדעת התביעה יש לקבוע שתאונת הדרכים יכולה היתה להמנע אם הנאשם היה מגיב בזמן וזאת אף לפי חישובי מומחי ההגנה.

יתרה מזאת, התביעה בסיכומיה ,ובשונה מהאמור בכתב האישום ,מבקשת מבית המשפט "להגיע למסקנה ברורה שהולך הרגל חצה את הכביש כשאור ירוק דולק ברמזור בכיוונו... המסקנה המתבקשת שבעת שפגע הנאשם במנוח דלק אור אדום ברמזור בכיוון נסיעתו".

ההגנה מנגד מבקשת לזכות את הנאשם.

ההגנה מבקשת מבית המשפט שלא להתייחס כלל לחוות הדעת הנוספת אשר הוגשה על ידי הבוחן המשטרתי אלי צמח. ההגנה סבורה כי אף בהסתמך על חישובי הבוחן המשטרתי יש לקבוע כי התאונה הינה בלתי נמנעת, ואף אם ניתן היה למנוע את התאונה ,מדובר בשברי שניות שלגביהן נקבע בפסיקה כי אין להטיל על נהג אחריות בגינם. ההגנה טוענת שעבודתו של הבוחן המשטרתי רצופה טעויות בכל הפרמטרים השונים , בקביעת שדה הראיה והסתרת המנוח מעיני הנאשם, בקביעת מהירות חציית המנוח, ומרחק חצייתו, בקביעת מקדם חיכוך, ועוד כהנה וכהנה. משכך, טוענת ההגנה ,אין להשית על הנאשם כל אחריות בגין תאונת דרכים זו.

ההגנה בסיכומיה מתנגדת נחרצות לבקשת התביעה לקבוע כי המנוח חצה את מעבר החציה כשאור ירוק ברמזור בכיוונו ובאותה עת דלק אור אדום ברמזור בכיוון נסיעת הנאשם,וזאת מהנימוקים המפורטים בסיכומיה בהרחבה (פסקאות 156 עד 179).

סוף דבר – סבורה ההגנה שמהראיות שהוצגו בפני ביהמ"ש, עולה כי נתונים שגויים וטבלאות לא רלוונטיות עמדו בבסיס כתב האישום, ומשלא עלה בידי המאשימה להוכיח את עובדות כתב האישום מן הדין לזכות את הנאשם.

דיון והכרעה

על מנת להכריע בשאלה האם רשלנותו של הנאשם גרמה למותו של המנוח ,אם לאו, יש להניח את התשתית העובדתית הנדרשת להכרעה זו. לשם כך יש לקבוע תחילה את הנתונים הבאים אשר בחלקם שנויים במחלוקת.

א. מהירות נסיעת הנאשם, זמן תגובתו, ומקדם החיכוך.

משלושת נתונים אלו יגזר מרחק העצירה (מרחק בלימה +מרחק תגובה) .

ב. מהירות חציית הולך הרגל, מיקום הפגיעה בהולך הרגל, ושדה הראיה .