מדינת ישראל ואח' נ' וילר

החלטה בבקשה להארכת פסילת רשיון נהיגה

עד תום ההליכים המשפטיים

מונחת בפני בקשתה של המדינה להורות על המשך פסילת רשיונו של המשיב וזאת עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

"המשך" פסילת הרשיון נאמר וזאת משום שבהחלטתי מיום 27.4.11 הורתי על פסילת רשיונו של המשיב לתקופה בת 6 חודשים מיום שנפסל לראשונה ותקופה זו צפויה להסתיים בתאריך 19.7.11.

המדינה סבורה כי משטרם הסתיימו ההליכים המשפטיים עד כה ואלה צפויים להתקיים לכל הפחות עד חודש פברואר 2012 (שאז קבועה ישיבת מועד הוכחות אחרונה מתוך ארבע ישיבות צפויות), יש מקום להמשך פסילת הרשיון כאמור והכל בשים לב לאשר פורט כבר בבקשתה המקורית של המדינה לפסילת הרשיון עד תום ההליכים ולאשר פורט גם בהחלטתי מיום 27.4.11.

ההגנה סבורה מנגד כי די בתקופה שבה היה פסול המשיב מלנהוג עד כה (6 חודשים) ומפנה היא הן לכך שהיתה בידי המדינה זכות להגיש ערר על החלטתי מיום 27.4.11 אך המדינה בחרה שלא לעשות כן, והן, לגופו של עניין, לנסיבות ולהעדר מסוכנות מעבר לזו שנלקחה בחשבון בהחלטה שניתנה.

באשר לטענתה של המדינה כי נתונה בידה זכות לפנות לבית המשפט בבקשה נוכחית זו בבחרה דרך ומסלול לגיטימי נוסף ונפרד על אלה של ערר ועיון חוזר, הרי שהצדק הוא עם המדינה, וההפניה לבש"פ 3674/08 היא הפניה ראויה.

אלא שבאשר לשאלת עצם קיום ההצדקה להורות על המשך פסילת רשיונו של המשיב מעבר לתקופה בת ששת החודשים שבהם כבר היה עד כה צינון מנהיגה עבורו, אין דעתי כדעתה של המדינה.

סברתי בהחלטתי מיום 27.4.11, וסבור אני גם היום, כי באיזון הנדרש בין כשלונו הלכאורי של המשיב כנהג, לבין תרומתו המשמעותית לכאורה של הולך הרגל להתרחשות התאונה, די בתקופה של 6 חודשים כפסילה טרם הכרעת דין.

לא ניתן להתעלם מכך שעולה לכאורה מראיות התביעה בתיק זה כי הולך הרגל בחר לחצות כביש בניגוד לאור אדום להולכי רגל, בריצה, בשעת תאורה, וכשהוא לבוש בבגדים כהים.

לא ניתן להתעלם מכך שהורתו של האירוע התאונתי הוא התנהלותו של הולך הרגל בדרך זו לכאורה.

היבט זה משליך לכאורה על שאלת מידת אחריותו של המשיב לאירוע, וראוי גם לזכור כי למשיב, כמו לכל נאשם, עומדת חזקת החפות, וכי פסילה בהליך שבפני איננה צריכה לשמש כמקדמה על חשבון עונש טרם הרשעה.

מזווית נוספת של שאלת מידת המסוכנות מהמשך נהיגתו של הנהג, נדרשתי גם לכך שהמשיב דנן נהג במקום במהירות שהיא אף פחותה מהמהירות המותרת במקום וכי גם עברו התעבורתי הוא עבר תקין.

המחוקק אכן הורה בסעיף 46 ב. לפקודת התעבורה כי מקום שהוגש כתב אישום נגד בעל רשיון נהיגה בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם יורה בית המשפט על פסילתו של אותו נהג מלהחזיק ברשיון נהיגה עד למתן פסק דין בעניינו.

ואולם המחוקק גם הורה בדבר מתן זכות לטעון טענות, וגם ניתנה בחוק הרשאה לבית המשפט שלא להורות על פסילה כאמור אם שוכנע בית המשפט, מנימוקים שייפרש, כי אין בנהיגה על ידי הנאשם משום סכנה לציבור.

סברתי כי באשר לעצם הסמכות השיפוטית ,הרי שאם כוללת היא סמכות "שלא להורות על פסילה כאמור" , כוללת היא לא רק סמכות להימנע כלל מלהיעתר לבקשה לפסילת הרשיון עד תום ההליכים, אלא ממילא גם סמכות להיעתר לבקשה שכזו באופן חלקי (כפי שעשיתי במקרה של המשיב דנן בהחלטתי מיום 27/4/11).

ניתן גם לראות מלשונו של המחוקק כי המבחן הוא האם יש או אין "בנהיגה על ידי הנאשם משום סכנה לציבור" . ( שם, בסעיף 46ב. לפקודת התעבורה).

לטעמי, מידת הסכנה לציבור מהמשך נהיגתו של משיב זה שכבר חווה תקופת צינון של 6 חודשים מלנהוג , שהעבר התעבורתי שלו הוא תקין , שנהג באירוע במהירות סבירה לכאורה , ושנכפה עליו לכאורה אירוע שלכאורה תרומה רבה מאוד בו לרשלנות משמעותית מצד הולך רגל במעשה אשר אולי במידת מה גובל הוא באיבוד לדעת בנסיבות , היא סכנה מוגבלת ולפיכך ראוי לקצוב את תקופת פסילת הרשיון.

שמעתי מפי באת כח המדינה כי משפטו של המשיב לבירור שאלת אשמו צפוי להתנהל בארבע ישיבות שנקבעו להוכחות, אשר האחרונה מהן צפויה בחודש פברואר 2012 – דהיינו בעוד כ- 7 חודשים מהיום.

למותר גם להניח כי יידרש זמן מעבר לכך הן להגשת סיכומים והן למתן הכרעת דין.