מדינת ישראל ואח' נ' הולנברג ואח'

פסק דין

זוהי תביעה לתשלום פיצויים על נזקי רכוש אשר נגרמו לרכב בבעלות התובעת, באירוע של תאונת דרכים בה היה מעורב רכב נהוג בידי הנתבעת 1 בבעלות הנתבעת 2

התאונה אירעה בצומת הרחובות נשיאי ישראל- החרושת בעיר כרמיאל .

עד התביעה נהג את רכב התובעת מדרום לצפון ברחוב נשיאי ישראל , הגיע לצומת כשבכוונתו לפנות שמאלה אל רחוב החרושת.

באותה עת נהגה הנתבעת 1 את רכבה בכיוון הנגדי, מצפון לדרום , והתקרבה גם היא לצומת כאשר בכוונתה להמשיך לנסוע ישר .

המדובר בצומת אשר בו משני עבריו קיימים שלושה נתיבי נסיעה . השמאלי ביותר לפניה שמאלה, הנתיב האמצעי לנסיעה ישר בלבד, והנתיב הימני גם לישר וגם לפניה ימינה . בכניסה לצומת מדרום ומצפון , מצב הנתיבים הוא כתמונת מראה .

עד התביעה טוען כי הגיע לצומת, הבחין כי האור בפניה שמאלה מראה צבע אדום ועל כן עצר והמתין להתחלפות האור לירוק. בהתחלף האור לירוק כגרסת עד התביעה הוא החל בנסיעה ופניה שמאלה , אלא שאז הבחין ברכבה של הנתבעת 1 נכנס לצומת, בלם , אך לא הצליח למנוע חיכוך בין חזית רכבו ובין דופן שמאל ברכב הנתבעת 1 .

שני בעלי הדין מסכימים כי מערכת הרמזורים פעלה כסדרה, ועל כן לא יתכן מצב כי לשני הנהגים יש אור ירוק בעת ובעונה אחת. כך שהתובעת טוענת כי מאחר והנהג מטעמה נכנס בירוק מלא, אזי ללא ספק הנתבעת 1 נכנס לצומת באור אדום מלא .

לעומת טענות התובעת, טוענת הנתבע ועדת ההגנה כי עדת ההגנה מטעם הנתבעת , פנתה מהכביש הראשי עכו צפת, כביש מספר 85 שמאלה, נכנסה לתחום העיר כרמיאל , הבחינה כי האור בכוון נסיעתה ישר דולק ירוק, ואז המשיכה התקרבה לצומת ונכנסה לצומת בחסות האור הירוק . וטוענת הנתבעת כי המסקנה היא כי נהג התובעת נכנס באדום.

המחלוקת היחידה בין בעלי הידן היא מי נכנס לצומת באור אדום ומי נכנס בירוק.

אין כל ראיה או הוכחה ישירה לתת תשובה על שאלה זו , אין מנוס מלחרוץ את הדין על סמך ראיות נסיבתיות.

על פי ראיות נסיבתיות, הגעתי למסקנה שיש להעדיף את גרסתו של עד התביעה על זו של עדת ההגנה .

1- עדת ההגנה , מוסרת כי כאשר היא פנה שמאלה מכביש 85 , ולאחר שנגלה לה הרמזור, האור היה ירוק , ממרחק של כ 100 מטר. כמו כן הוסיפה כי בקטע הראשון של הרחוב אליו נכנסה לא ראתה את המזור בגלל עיקול, זאת אומרת שכאשר עדת ההגנה הייתה במרחק של 100 מטרים לפני הצומת ראתה את האור הירוק, כבר דולק, ולא היה מצב , לפחות עדת ההגנה לא טענה , כי היא ראתה אור אדום שמתחלף לירוק. ברגע הראשון שהיא ראתה את הרמזור האור בכיוונה היה ירוק, כך שאין לדעת מתי נדלק האור הירוק בכוונה לפני שהיא ראתה אותו . אין בפני תוכנית רמזורם עלע פיה ניתן לברר מה אורך המופע של האור הירוק בכוונה של עדת ההגנה, אך מותר לקבוע , כי מפאת המרחק ממנו ראתה את האור הירוק, בתוספת הזמן שהאור נדלק לירוק לפני שהיא ראתה אותו , שהיא התקרבה אל הצומת לקראת סיום המופע הירוק שבו . הלך מחשבה זה מוביל למסקנה , כי הסבירות כי עדת ההגנה נכנסה לצומת לאחר סיום הירוק בכיוונה היא גבוהה מאד.

2- עד התביעה טען , וטענה זו לא נסתרה כי הוא הגיע לצומת ,ועצר (לגרסתו למראה האור האדום בכיוון נסיעתו ) . בהינתן כי נתון זה(עצירת עד התביעה לפני כניסה לצומת ) נכון, וכאמור הוא לא נסתר, אזי למעשה טוענת הנתבעת כי עד התביעה למרות שעצר באדום, משום מה החליט להמשיך ולפנות שמאלה באדום לאחר שעצר.

לעומת זאת גרסתה של עדת ההגנה היא כי היא הגיעה לצומת בנסיעה שוטפת , והמשיכה בחסות האור שהיה ירוק בשעה שראתה אותו .

הסבירות כי עדת ההגנה , הנוסעת שוטף , תיכנס לצומת לאחר שהאור הירוק שלה הסתיים ונדלק האור הירוק של עד התביעה היא גבוהה יותר מן הסבירות כי עד התביעה לאחר שעצר באדום , בכל זאת יכנס לצומת כשהאור עדיין אדום. ( ואני לא מעניק לעד התביעה כל נקודת זכות בעובדה שהוא שוטר )

3- העדה ציינה כי אחרי התאונה שהתרחשה באמצע הצומת, הרמזור עליו הסתכלה היה כבר מאחוריה, ועל כן היא לא ידעה לענות על השאלה מה היה צבע האור ברמזור בזמן התאונה .

4- עדת ההגנה מצאה לנכון לציין כי היה רכב נוסף שעבר את הצומת לפניה . היא מוסרת שאותו רכב אלמוני , היה מאחוריה , עקף אותה במהירות יותר גבוהה משלה, ועבר את הצומת. קיימת סבירות שאין מקום לשלול אותה , כי אותו אלמוני , ראה את האור עומד להתחלף, ואז האיץ , עקף את עדת ההגנה , ועבר את הצומת לפניה , והיא המשיכה בנסיעה אחריו, בלי לשים לב לכך כי האור שלה התחלף כבר .

כאשר עומדות בפני גרסת עד התביעה , שלא נתערערה, ולא קועקעה, מול עדותה של עדת ההגנה , עם כל הנסיבות שלעיל, אני מחליט כאמור להעדיף את גרסתו של עד התביעה .

האם קיימת רשלנות תורמת מצד עד התביעה ?