מדינת ישראל - משרד הרישוי נ' טראקס טרייד אין

פסק דין

1.ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת נועה גרוסמן), בת.א 18590/06 (ניתן ביום 27.8.08), במסגרתו התקבלה תביעת המשיבה, ונפסק כי על המערערת לפצות את המשיבה, בגין העברת בעלות במשאית, חרף שיעבוד ועיקול שנרשמו במשרדי המערערת לטובת המשיבה, כל זאת כתוצאה מצו שיפוטי מזויף אשר נשא חותמת של לשכת ההוצאה לפועל והוצג לפקיד המערערת.

רקע עובדתי ופסק דינו של בית משפט קמא

2.המשיבה, במסגרת עיסוקה, רוכשת משאיות ישנות. את תמורת הרכישה מעבירה המשיבה ליבואנית משאיות אשר מעניקה זיכוי למוכר המשאית. המוכר משלם ליבואנית את יתרת העלות וכך רוכש הוא משאית חדשה. המשאיות הישנות שנרכשו ע"י המשיבה נמכרות בשוק החופשי.

3.כך עשתה המשיבה בענייננו, עת מכרה ביום 12.3.02 משאית ישנה שכזו למר תיתי מורד (להלן – מורד). מכיוון שהתשלום עבור המשאית נעשה חלקו באשראי, נרשם שיעבוד על המשאית לטובת המשיבה. רישום השיעבוד עודכן במשרדי המערערת.

4.לימים, פתחה המשיבה בהליכי הוצל"פ כנגד מורד, וזאת עקב אי עמידתו בתשלומי האשראי עבור המשאית.

בנוסף, ניתן לבקשת המשיבה צו עיקול על המשאית.

עם זאת, ולמרות קיומם של השיעבוד והעיקול, גילתה המשיבה, עת פעלה בהליכי כינוס נכסים למכירת המשאית, כי המשאית אינה רשומה בבעלות מורד אלא על שם אחר, מר אדהם עדוי (להלן- עדוי).

לאחר בירור, התגלה כי הבעלות הועברה על שם עדוי, ביום 30.10.05 באמצעות צו שיפוטי, לכאורה, מיום 27.10.05 שניתן בלשכת ההוצל"פ בהרצליה, ושלימים התברר כזיוף.

הצו האמור הורה על מכירת המשאית לידי ה"זוכה", עדוי כשהוא נקי מכל שעבוד, עיקול ו/או זכות צד שלישי כלשהיא.

5.הדיון בפני בית משפט קמא נסב סביב שאלת אחריות המערערת להעברת הבעלות במשאית וע"י כך, גם לנזקה של המשיבה. המשיבה טענה כי מדובר בהתנהלות רשלנית של המערערת וכי המדובר במסמך מזויף המנוסח בצורה עילגת שבו טעויות בולטות לעין אשר חייבו את גילויין ע"י פקידי המערערת. מעת שאלו לא גילו את הזיוף האמור, האחריות לנזקיה רובצת על המערערת.

המערערת מנגד טענה, כי אין לה היכולות להתגונן כנגד תופעת הזיופים וכי אין פקידי המערערת משמשים כמעבדת מז"פ. לטענתה, עת הצו שלם ותקין על פי מראהו וכשאין פגם הנראה לעין, פעולת הפקיד הינה במתחם הסבירות והמקצועיות הנדרשת ואין להטיל את האחריות על כתפיה. עוד פירטה המערערת בתצהיר מטעמה אודות ההסדרים שננקטו על ידה, מול הנהלת בתי המשפט, למניעת שימוש במסמכים מזוייפים.

6.בית משפט קמא קבע בפסק דינו כי האחריות בגין העברת הבעלות רובצת על המערערת.

לדבריו, אין ספק כי הצו מכוחו הועברה הבעלות במשאית על שמו של עדאוי היה מזויף. בית משפט קמא קבע כי: "אין ספק כי הצו נוסח, באופן בו אדם הבקיא בסוגית ההוצל"פ מבחין בכך על הנקלה". אולם, "אין ספק, כי אדם מן הישוב, ופקיד משרד הרישוי בכלל זה, אינם אמורים להבחין בזיוף מסוג זה".

לאור האמור קבע בית משפט קמא כי אין להטיל על פקידי משרד הרישוי את התפקיד לבחון את מקוריות המסמכים המוגשים אליהם, והאם מדובר בזיוף ואם לאו.

עם זאת נקבע כי אין בהסרת האחריות מהפקידים, כדי להסיר אחריות מכתפי המערערת וכי על המערערת לשכלל את אופן הבקרה שלה אודות צווי ההוצל"פ הנמסרים לטיפולה.

בנוסף נפסק, כי המשיבה כבעלת נכס, זכאית לכך, שרשויות המדינה לא יפעלו מבלי לבצע בקרה נאותה על העברות הרישום בכלי רכב וכי יעילות אינה חזות הכל, כך שאם ניתן באמצעות זמן נוסף לאמת את אמיתותם של הצווים השיפוטיים, מן הראוי להקצות משאבים לכך. יתירה מכך, המערערת הציגה צווים מזויפים נוספים, דבר המלמד כי בעיית הזיופים הייתה ידועה למערערת.

טענות הצדדים

טענות המערערת

7.לדברי המערערת פסיקת בית משפט קמא, משמעותה הטלת מעמסה מנהלית, פרוצדוראלית וכלכלית שאין הציבור יכול לעמוד בה. לדבריה, לו יידחה הערעור המשמעות הינה כי תוטל אחריות מושגית וקונקרטית על המדינה בגין מעשה נוכלות שכלל לא מעניינה ואינו קשור באופן ישיר להתנהלותה.