מדינת ישראל - משרד הבטחון נ' עמאשה

החלטה בבקשה לעכוב ביצוע פסק הדין

מבוא

המשיב הגיש תביעה כספית נגד המבקשת/המערערת. ביום 23.9.09 התקבלה תביעתו ע"י כב' הש' ג'מיל נאסר בבית המשפט השלום בעכו והמבקשת חויבה לשלם למשיב את הסכום של 71,030 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 7.10.03 וכן חויבה המערערת לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.

ביחד עם ערעור על פסק הדין הגישה המבקשת בקשה לעכוב ביצוע פסק הדין או לחלופין להתנות ביצוע פסק הדין בהעמדת ערבויות נאותות להשבת הכסף שישולם. ביצוע פסק הדין עוכב בצו ארעי עד להחלטה בבקשה וכיום בפניי תגובת המשיב המתנגד לעיכוב ותשובת המבקשת לתגובתו.

תמצית טענות הצדדים

המבקשת מבהירה כי הסכום שאותו היא חויבה לשלם עולה על 125,000 ש"ח.

המבקשת מנתחת את קביעתו של בית המשפט קמא ולטענתה קביעתו של בית המשפט קמא לפיה "גלש" המשיב לשטח צבאי בתום לב ולא היתה הצדקה לעקור את המטע שנטע, מנוגדת לטענות המשיב בעצמו וכי הנסיבות שוללים "גלישה בתום לב".

המבקשת מבססת בקשתה על שני נמוקים, הראשון כי יהיה קושי של ממש להשבת המצב לקדמותו אם ישולם הכסף למשיב ולאחר מכן תזכה המבקשת בערעור והשני כי הסיכוים בערעור טובים.

בסעיף 4 לבקשה טוענת המבקשת כי במהלך שמיעת הראיות הסתבר כי המשיב מתפרנס מחקלאות בלבד, אין לו נכסים זמינים למימוש לגביית חובות ולא נמצאה ראיה לקיום חשבון בנק, כשכל פעילותו כולה נעשתה במזומן, גם הקרקעות אינן רשומות על שמו. המבקשת מוסיפה ומבהירה כי אין היא צריכה לתמוך טענותיה בתצהיר מאחר ועובדות אלו לא הוכחשו והן הוכחו במהלך שמיעת הראיות.

המבקשת מוסיפה וטוענת כי המשיב לא יינזק מהעיכוב שכן אין מחלוקת כי היא תוכל לפרוע כל סכום שייפסק נגדה בערעור.

המבקשת טוענת כי טובים סיכוייה בערעור וכי לא מדובר בערעור חסר סיכוי על פניו.

המשיב בתגובתו מבקש לדחות הבקשה על הסף, הוא טוען כי בקשה זהה הוגשה בפני בית משפט קמא והבקשה נדחתה.

המשיב מזכיר כי הכלל הוא שהגשת ערעור אינה מצדיקה עכוב ביצוע פסק דין ובמיוחד שמדובר בפסק דין כספי וכל זאת מבלי שהבקשה נתמכת בתצהיר לאימות הטענות העובדתיות.

המשיב טוען בהסתמך על הלכות משפטיות כי בקשה שכזו ללא תצהיר הינה בקשה שדינה להדחות, הוא חולק על הטענות שמעלה המערערת וטוען כי הוא אדם מבוסס מבחינה כלכלית, בבעלותו לפחות 10 דונם של מטעי תפוח וכי המדינה עצמה שיחררה לו 60 דונם שתפסה בתל קטע (תוך הפנייה לחומר הראיות שהוגש בהליך לפני בית משפט קמא).

המשיב טוען כי סיכויי ההצלחה בערעור קלושים וגם מסיבה זו יש לטענתו לדחות את הבקשה.

המבקשת בתגובתה שבה וטוענת באשר למצבו הסוציו אקונומי של המשיב ולטענתה הוא אמנם מעבד חלקות קרקע שונות, אך הן לא הוכרו או נרשמו בבעלותו ומדובר במטעי עצים שאינם נכסים זמינים לפרעון חוב.

דיון

בטרם אנתח טענות הצדדים אציג את המסגרת הנורמטיבית כפי שנקבע למשל ע"י כב' הש' ג'ובראן בע"א 8937/09 ארקדי גאידמאק נגד ברלהם (פסק דין מיום 16.11.09) "מן המפורסמות הוא, כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה עליה מערערים, והדבר ייעשה רק במקרים חריגים (ראו ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד נ(1) 668, 672 (1996); ע"א 6626/96 בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה, פ"ד נ(5) 403 (1997)). על כך יש להוסיף, כי ככלל, החלטה שביצועה משמעותו תשלום של סכום כספי ותו לא, אינה מסווגת בגדר אותם עניינים חריגים, אשר לגביהם נוטה בית המשפט להיענות לבקשת עיכוב ביצוע (ראו ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל שיווק מוצרים והפצתם בע"מ, פ"ד נו (4) 178, 181 (2002)). על כן, כדי לזכות בעיכוב ביצועה של החלטה לתשלום סכום כסף, מוטל על המבקש הנטל להראות שאם יזכה בערעור לא יוכל לגבות בחזרה מן המשיב את כספו (ראו ב"ש 978/84 שיכון עובדים בע"מ נ' מלובנציק, פ"ד לח (4) 5 (1984))".

בעת בחינת בקשה לעכוב ביצוע פסק דין יש לבחון את סיכויי הערעור ואת מאזן הנוחות.

לאחר ניתוח טענות הצדדים אבהיר כי המבקשת לא הצליחה להראות כי מקרה זה הינו מסוג המקרים החריגים המצדיקים עכוב ביצועו של פסק דין כספי ולכן מתייתר הצורך לדון בסיכויי הערעור, למרות שבמאמר מוסגר אציין כי בית המשפט קמא ניתח העדויות (הרבות שהוצגו בפניו) והגיע למסקנותיו על סמך ההתרשמות מהעדים והנסיבות ואפנה במיוחד לאמור בסעיף 25 לפסק הדין לרבות סעיף 25ד'.