מדינת ישראל - מנהל מקרקעי ישראל נ' עגמי

החלטה

לפניי בקשה מטעם המבקש, מנהל מקרקעי ישראל (להלן – המנהל), למתן צו מניעה זמני אשר יאסור על כניסתו של המשיב ומי מטעמו למקרקעין המפורטים בבקשה, המצויים בגוש חלב, וכן יאסור עליו ביצוע כל פעולה של הקמת גדר ו/או מכשול, עיבוד המקרקעין לרבות זריעה, שתילה ונטיעה. ביום 2.6.12 נתתי צו מניעה אירעי כנגד המשיב להימנע מביצוע כל פעולה במקרקעין עד להחלטה אחרת, וקבעתי את התיק לדיון במעמד הצדדים.

תמצית טענות הצדדים:

1.לטענת המנהל בבקשה, ביום 2.2.11 או בסמוך לכך, נוכח לדעת כי המקרקעין נחרשו ובוצעו בהם הכנות לקראת זריעה ושתילת גידולים חקלאיים. באותו מועד נציג של המינהל שוחח עם המשיב והודיע לו כי הוא פולש לשטח שאינו שלו וכן הציב שלטים המצהירים על בעלות המינהל במקרקעין. ביום 3.6.11 או בסמוך לכך נמצא כי המקרקעין רוססו בחלקם ונחרשו. ביום 23.12.11 או בסמוך לכך נמצא כי המשיב שוב עושה שימוש בה לגידול גידולים חקלאיים, למרות התראות חוזרות ונשנות. בביקור שנעשה במקרקעין ביום 4.6.12 נמצא כי המשיב ומי מטענו ממשיך לעשות שימוש במקרקעין, לבצע הכנות לגידולים חקלאיים ובכלל זה פריסת צינורות השקיה.

2.לטענת המנהל, המקרקעין הינם בבעלותו, כעולה מנסחי הטאבו שצורפו לבקשה, ופעולותיו של המשיב מהוות פלישה שלא כדין למקרקעין. המנהל מציין, כי הבקשה הוגשה לאחר שאותרו פעולות חדשות המבוצעות בשטח, הכוללות הנחת תשתית השקייה, ולאחר שבשלבים מוקדמים יותר אותרו רק פעולות של חריש במקרקעין.

3.המשיב טוען בתגובתו לבקשה, כי הוא בנו של מחמד עזאם (להלן –האב) המחזיק בפועל בשטחים נשוא הבקשה ואילו הוא רק מסייע לאביו בעיבוד המקרקעין. לטענתו, האב ירש מהוריו חלקות אדמה בגושים 14118, 14117 ו- 14086. בתחילת שנות השמונים הוקם קיבוץ צבעון בגוש 14086, ואותה עת סוכם בין האב לבין נציגי המנהל על החלפת שטחים, באופן שמקרקעין שבבעלות האב יועברו למנהל לצורך הקמת הקיבוץ, ואילו האב יקבל תמורתם מקרקעין אחרים מהמנהל. לטענת המשיב ואביו, לאחר מו"מ בחר האב חלקות אדמה אשר היו סמוכות לחלקה אחרת שבבעלותו, ובין היתר את המקרקעין נושא בקשה זו, והדברים אף הועלו על הכתב מטעם המנהל, במזכר משנת 1986, אשר צורף לתגובה. לטענת המשיב ואביו, בשנים הרבות שחלפו מאז, מעבדת המשפחה את המקרקעין, ומגדלת בהם גידולי ירקות עונתיים, וזאת ללא כל התערבות מצד המינהל ו/או מי מטעמו. המשיב טוען, כי נוכח המצב הקיים בשטח מזה שנים רבות, אין מקום למתן צו מניעה זמני, המשנה את המצב הקיים. עוד טען, כי עומדות לו זכויות ביחס למקרקעין האמורים, אשר דינן להתברר בהליך העיקרי, וכי מאזן הנוחות פועל לטובתו. עוד טען לשיהוי בהגשת הבקשה ולאי-גילוי מלוא העובדות על-ידי המנהל בבקשתו.

4.לעניין טענותיו של המשיב בדבר הבטחות שניתנו לו בעבר בקשר לקבלת זכויות במקרקעין האמורים, השיב המנהל כי אלה אינן מבוססות, הן מתייחסות לגורם שפעל ככל הנראה מטעם הסוכנות היהודית ולא מטעם המנהל, וכי אין במסמכים שצורפו על-ידי המשיב כדי להוכיח דבר לעניין זה.

דיון והכרעה:

5. כעולה מטענות הצדדים, מחלוקת מרכזית שהתעוררה ביניהם נוגעת לשאלת מאפייני השימוש במקרקעין נשוא הבקשה על-ידי המשיב ומשפחתו. טענת המנהל, הינה, כי מדובר בשימוש חדש יחסית, אשר החל בסביבות חודש פברואר 2011, וכי יש צורך למנוע המשכו והתפתחותו תוך יצירת עובדות מוגמרות בשטח. המשיב, מנגד, מתאר שימוש חקלאי במקרקעין משך שנים רבות על-ידי משפחתו, לצורך גידולים עונתיים שונים, כשלעניין זה העידו הוא ואביו. מחלוקת זו יש בה כדי להשפיע על יישום התנאים למתן צו מניעה זמני בנסיבות המקרה הקונקרטי, לרבות סוגיית השיהוי, מאזן הנוחות וכד'.

6.לאחר שבחנתי את הנתונים שבפני ואת טענות הצדדים, סבורני כי בשלב זה של ההליכים, לא נסתרה טענת המשיב ואביו, בדבר השימוש החקלאי שעשתה המשפחה משך שנים במקרקעין נשוא הבקשה. בתמיכה לבקשה למתן צו מניעה זמני צורפו שני תצהירים מטעם המנהל, תצהיר של מר נדב סוויסה (להלן – נדב), מפקח במינהל מחוז צפון, ושל מר יחזקאל ריקלין (להלן – יחזקאל), מפקח בסיירת הירוקה. מעדותם של המצהירים בדיון בפני ביום 28.6.12 עולה, כי שניהם מצויים בתפקידם הנוכחי מזה כשנתיים בלבד, במהלכן ראו מדי פעם את המשיב חורש בשטח, ואין להם ידיעה לגבי מצב השטח לפני כן (עמ' 4-5 לפרוטוקול, ש' 27-33 ו- 1-4 בהתאמה). לא היה בעדותם, איפוא, כדי לסתור את טענת המשיב ואביו, כי המשפחה עושה שימוש בשטח מזה שנים ארוכות. זאת ועוד, נדב העיד, באשר למאפייני השטח המדובר, כפי שהוא מוכר לו, כי אין מדובר בשטח בור אלא שטח שניכר עליו כי הוא עובד בעבר (עמ' 11, ש' 10-11). כן העידו המצהירים, כי בשטח מצוי מבנה מאולתר (מבנה הבנוי ממיכלי פירות), שאיננו חדש, וששייך למשפחת המשיב (עמ' 9, ש' 10-11; 26-27). יחזקל אף העיד כי באזור מצויים צינורות השקיה ישנים (עמ' 7, ש' 23-24). תיאורים אלה מתיישבים עם טענת המשיב בדבר השימוש במקרקעין על-ידי משפחתו במהלך השנים. ברקע הדברים עומדת טענת אבי המשיב, בדבר מגעיו עם הרשויות בשנים עברו, לחילופי שטחים הכוללים את המקרקעין האמורים. כפי שיצויין להלן, ביחס לטענה זו רב הנסתר על הגלוי בשלב זה. ברם, ההתכתבות שצורפה יש בה כדי לתמוך לכאורה, בשלב מקדמי זה, בטענה בדבר זיקה של משפחת המשיב למקרקעין הנ"ל, באופן העולה בקנה אחד עם טענתם לשימוש רב שנים בהם. אשר לעדותם של העדים מטעם המנהל, כי ראו בשטח הכנות וחריש בלבד, ולא גידולים, בהתאם לדו"חות בעניין זה שצורפו לכתב התביעה, הרי שכאמור אלו מתייחסים לתקופה מוגבלת בלבד, כך שלא ניתן ללמוד מהם על מצב הדברים בשטח בזמן שקדם לכך. עדותם של המשיב ואביו באשר לשימוש שנעשה במקרקעין במהלך השנה האחרונה אומנם לא היתה נקיה מספקות, ועלו סתירות שונות ביניהם, ואפשר כי לא היה שימוש רצוף לאורך כל השנים, ברם התמונה הכוללת, כפי שהיא נראית בשלב מקדמי זה, הינה כי משפחת המשיב עשתה במשך שנים שימוש חקלאי במקרקעין.

7.על רקע האמור לעיל, אבחן את התקיימות התנאים למתן צו מניעה זמני בענייננו. כנקודת מוצא לדיון עומדת התכלית של צו מניעה זמני, הניתן כסעד דחוף ובטרם התבררה התובענה לגופה, שהינה, שימור המצב הקיים על מנת לאפשר את אפשרות מימושו של פסק הדין בהליך העיקרי, לכשיינתן: "תפקידו של הצו הזמני הוא להסדיר מצב עניינים שיבטיח את ביצועו של פסק-דין סופי שייינתן לאחריו. הסעד הזמני נועד לשמר מערכת נסיבות, הקיימת בעת הגשת התובענה עד למתן פסק הדין, כדי שבהינתן פסק-דין לזכות התובע הוא לא יתייצב מול שוקת שבורה" (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, תשס"ט – 2009, עמ' 520, ההדגשה הוספה). לא מצאתי כי תכלית זו מתקיימת בנסיבות הקונקרטיות שבפני. כמפורט לעיל, על-פי הנתונים לעת הזו, מדובר בשימוש שאף שיתכן שאיננו רצוף, הרי שהוא מתפרש על-פני תקופה ארוכה. אין מדובר בבנייה במקרקעין, אלא בשימוש חקלאי במקרקעין, לצורך גידולים עונתיים מתחלפים. לא הונח יסוד לטענה, ולמעשה אף לא נטען כך במפורש על-ידי המנהל, כי בהיעדר צו המניעה המבוקש, לא ניתן יהיה, בסיומו של ההליך ובמידה ותתקבל התביעה לסילוק יד, לממש את הפסק, או כי צפויה הכבדה מהותית בביצועו.

8.אשר לבחינת התנאים למתן צו מניעה זמני; אלה כוללים, כידוע, קיום ראיות מהימנות לכאורה לעילת התביעה, נטיית מאזן הנוחות לטובת מבקש הצו, וכן שיקולי יושר לרבות שיהוי בהגשת הבקשה.

9.באשר לעילת התביעה; תביעת המנהל מבוססת על בעלותו במקרקעין, כאשר לעניין זה צורפו נסחי טאבו. המשיב טוען, כי עומדת לו זכות להחזיק במקרקעין, מכוח הסכמה, שגובשה לפי הטענה עוד בתחילת שנות ה-80, עם נציגי הרשויות, לביצוע חילופי מקרקעין. לתמיכה בטענותיו הציג המשיב סיכום פגישה הכתובה בכתב יד מיום 3.11.1986, שנערכה לפי הטענה בין אביו לבין שניים בשם יהודה אררט ודוד קוסטא, בו מדובר על ביצוע שתי עסקאות לחילופי מקרקעין, בכפוף לאישור הנהלת המינהל. כמו כן צורף מכתב מיום 22.3.81 מראש המועצה המקומית של גוש חלב למינהל, בו הוא מתייחס באופן כללי לעסקת החלפת מקרקעין באזור בהקשר של פטור מתשלום מיסים, ותשובת מנהל המינהל בעניין זה. עוד צורף מסמך בכתב-יד, לטענת המשיב – כתב יד של נציג המנהל, המפרט את החלקות שנמסרו על ידי האב והחלקות שקיבל בתמורה, ביניהן חלקות בגוש 14115, לרבות המקרקעין נשוא הבקשה, וכן מכתב מיום 27.5.1981 מהמינהל לאב, לפיו, תמורת חלקו בחלקות בגוש 14086 ובגוש 14118, ימסרו לו חלקות מסויימות בגוש 14112. בנוסף צורף מכתב של קיבוץ צבעון מיום 20.12.86 המופנה לפי הטענה לאב, לפיו ידוע לקיבוץ כי קיים מסמך ראשוני העוסק בהחלפת שטחים אשר טרם קיבל אישור חוקי ורשמי, וכן ידוע לקיבוץ כי החלקה נשוא המכתב בגוש 14117 עדיין בבעלותו של הנמען, וכי כל פעולה של הקיבוץ תעשה בהתחשב בכך וכי הם מקווים כי החלפת המקרקעין תתבצע בהקדם.

סבורני כי בחינת הנתונים שהוצגו מלמדת, כי המנהל עמד ברף הנדרש בשלב זה ביחס לעילת התביעה. בהינתן נסחי הטאבו, טענת הבעלות מוצקה. טענות המשיב ומשפחתו בדבר הבטחות שניתנו להם לחילופי שטחים בנוגע למקרקעין נשוא הבקשה דנן, אינן ברורות בשלב מקדמי זה. ניתן לומר כי הוצגו מצידם ראיות לכאוריות ל"סיפור המסגרת" כפי שנטען על-ידם, בדבר מגעים והסכמות כלשהן לחילופי שטחים באזור במהלך שנות ה- 80, ככל הנראה בקשר להקמת קיבוץ צבעון. ברם, בשלב הנוכחי, קיימות אי-בהירויות רבות לעניין זה, לרבות – זהות הגורמים איתם התקיימו המגעים (לטענת המנהל, אין מדובר בגורמים מטעמו, אלא נציגי הסוכנות היהודית, וברי כי בשלב זה אין בסיס להכריע בסוגייה זו, כמו גם בשאלת נפקותה המשפטית); האם מדובר במשא-ומתן בלבד שלא הבשיל לכדי הסכמה מחייבת; הרלוונטיות של הטענות למקרקעין הספציפיים נשוא הבקשה דנן, ועוד. מאליה אף עולה השאלה, מדוע לא נקט המשיב בכל פעולה בעניין זה משך השנים הרבות שחלפו מאז. ניתן לסכם ולומר, לצורך ההליך הנוכחי, בו הנטל על המבקש (המנהל) להראות ראיות מהימנות לכאורה לעילת התביעה, כי נטל זה הורם.

10.אשר למאזן הנוחות; לטענת המשיב, ועל-פי המפורט לעיל, נעשה במקרקעין שימוש חקלאי, לפרנסת המשפחה. לפי העולה מהעדויות, נכון להיום שתולים ירקות במקרקעין. משכך, ברי כי מתן הצו המבוקש יהיה בו כדי לפגוע במשיב. מנגד, המבקש לא הראה פגיעה שתיגרם עקב אי-מתן הצו. כפי שפורט לעיל, אין ענייננו בבניה במקרקעין, ואין טענה מבוססת ליצירת עובדות בלתי הפיכות עקב המשך השימוש החקלאי, או להיווצרות מכשולים מהותיים למימוש פסק-הדין אם תתקבל התביעה. אדגיש לעניין זה, כי ככל שמדובר בתביעה לסילוק פולש ממקרקעי ציבור, ברי כי אין בטענה לנזק כלכלי שייגרם כתוצאה ממתן צו מניעה, כשלעצמה, כדי להכריע את הכף לטובת מי שעושה שימוש בלתי מורשה במקרקעין שאינם שלו. עם זאת, בנסיבות המיוחדות של המקרה דנן, ונוכח כל המפורט לעיל, סבורני כי מאזן הנוחות בענייננו נוטה לטובת המשיב. יצויין עוד, כי בדיון מיום 28.6.12 הציג ב"כ המנהל הסכם הרשאה לרעיה עם צד ג' (הסכם אשר לא צורף לבקשה עצמה), החל על שטחים שונים ובין היתר על המקרקעין נשוא הבקשה. ההסכם הוא מיום 23.1.12, דהינו, לאחר שנודע למנהל, אף לשיטתו, על השימוש בשטח על-ידי המשיב. אינני סבורה שיש בהסכם זה כדי לשנות לענייננו, ולו בשל העובדה כי על-פי ההסכם הוא עומד להסתיים בתוך תקופה קצרה, מה-גם שיש להניח שאין מניעה מניעה למתן שטח חלופי לצד ג' ע"י המנהל במידת הצורך.

12.לכל האמור מתווספת סוגיית השיהוי. כמפורט לעיל, הנתונים שבפני מצביעים בשלב זה על שימוש ממושך מצד המשיב ומשפחתו במקרקעין. אך אף אם נלך לשיטת המנהל, הרי שנודע לו על שימוש במקרקעין לעיבוד חקלאי עוד בפברואר 2011, ואילו הבקשה דנן הוגשה רק ביוני 2012, כמעט שנה וחצי לאחר אותו מועד. פעולות נוספות מצד המשיב ואביו לעיבוד הקרקע והכנתה לשתילה, אותרו על-ידי המנהל גם ביוני ובדצמבר 2011. המצהירים מטעם המנהל העידו כי ידועה להם נוכחותו של המשיב ואביו בשטח מאז כניסתם לתפקיד (עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 18). בנסיבות אלה, ולאחר שבמספר הזדמנויות למד המנהל על השימוש במקרקעין, לרבות חריש וריסוס, הגשת התביעה והבקשה רק ביוני 2012, נגועה בשיהוי. בהתאם להלכה הפסוקה, שיהוי בהגשת בקשה לצו זמני, עשוי להביא לדחייתה; "כידוע, לא ייעתר בית המשפט לבקשה למתן סעד זמני, אלא אם המבקש שכנע אותו כי דוחק הנסיבות מחייב התערבות שיפוטית מוקדמת, עוד בטרם בירור התביעה. שיהוי בהגשת הבקשה חותר תחת הטענה בדבר הדחיפות הנטענת, ויש בו משום ראיה לסתור את טענות מבקש הסעד בדבר חיוניותו ונחיצותו המיידית עבורו. הדברים נכונים ביתר שאת כאשר נטען, כי הסעד הזמני נדרש לשם הגנה על זכות קניינית" (רע"א 3569/10 אלו עוז בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ ואח, לא פורסם, ההדגשה הוספה). גם מטעם זה, ובפרט בהצטברו ליתר השיקולים שפורטו, אינני סבורה כי יש מקום לקבל את הבקשה למתן הצו המבוקש.

13.נוכח המפורט לעיל, דין הבקשה לצו המניעה כפי שהתבקש, להידחות. עם זאת, סבורני כי יש מקום ליתן צו מניעה חלקי, מצומצם מהצו הגורף שהתבקש, ולפיו נאסרת על המשיב או מי מטעמו כל פעולה של בנייה במקרקעין נשוא הבקשה, או הקמת מחוברים כלשהם, וכן ביצוע פעילות חקלאית השונה במהותה מזו שהתקיימה בהם (קרי – גידולי חקלאות עונתיים), כגון – נטיעת עיצים. זאת, על מנת למנוע הצבת עובדות חדשות בשטח, ביחס לנעשה בשטח עד כה, ובאופן שעלול לפגוע ולהכביד על מימוש פסק הדין בתובענה העקרית, לכשיינתן.

13.הצו הזמני שניתן במעמד צד אחד מבוטל. ניתן בזה צו זמני לפי הנוסח המפורט בסעיף, 12 לעיל.

14.שאלת ההוצאות תידון בשים לב לתוצאות ההליך העיקרי.

ניתנה היום, ג' אב תשע"ב, 22 יולי 2012, בהעדר הצדדים.