מדינת ישראל - מנהל מקרקעי ישראל נ' משיח

פסק דין

תביעה לסילוק יד.

פתח דבר:

1.התובעת הינה הבעלים של חלקות 76, 83, ו-85 בגוש 7408, ושל חלקה 8 בגוש 6511, בכפר ענא באור יהודה.

2.בתחילה הוגשה התביעה בעניין של 2 מתחמי מקרקעין: מתחם א' בשטח של כ- 922 מ"ר, המהווה חלק מחלקות חלקות 76, 83, ו-85 בגוש 7408; מתחם ב' בשטח של כ- 1,784 מ"ר, המהווה חלק מחלקה 8 בגוש 6511.

3.המקרקעין הכלולים במתחם א' הוחזקו בשעתו ע"י אמו של הנתבע, ולאחר מכן ע"י הנתבע עצמו. בתחילה היתה אמו של הנתבע דיירת מוגנת בדירה בת 2 חדרים שהיתה בנויה במתחם א', ולאחר מכן החזיק הנתבע בדירה ובמקרקעין הכלולים במתחם א'. לאחר הגשת התביעה פונה מתחם א', והנתבע הצהיר כי הוא או מי מבני משפחתו אינו מחזיק במתחם זה, ועל כן התייתר הצורך לדון בתביעה המתייחסת לפינוי מתחם א' (ראה תצהירו של מר יוסי כהן מטעם התובעת, סע' 5, ותצהיר הנתבע מיום 2.1.11 אשר מצורף לתצהירו של כהן כנספח ג'). לפיכך, מכאן ואילך עוסקת התביעה במתחם ב' בלבד, אשר יכונה "המקרקעין".

4.ביום 13.6.1985 נכרת חוזה שכירות למטרת מגורים בין "עמידר" ובין הנתבע, בנוגע לדירת מגורים בת 4 חדרים (להלן: "הדירה"), אשר הושכרה לתקופה שמיום 1.6.1985 ועד ליום 31.12.1985 (7 חודשים). כתובת הדירה ברח' השוק מס' 22 באור יהודה, חלקה 14 בגוש 6512. הדירה והמקרקעין שסביבה (מתחם ב' הנ"ל) ידועים כיום כחלקה 8 בגוש 6511 (סע' 5 לתצהיר הנתבע, וכן תרשימים ב/2 ו-ד לכתב התביעה).

5.במועד שאינו ידוע לתובעת ושנוי במחלוקת בין הצדדים תפס הנתבע חזקה במקרקעין הסמוכים לדירה, והוא מחזיק בדירה ובמקרקעין עד היום.

התביעה:

6.הנתבע מחזיק במקרקעין ללא זכות שבדין. הדירה הושכרה לנתבע לצרכי מגורים והיא משמשת אותו כיום כחלק מפעילותו העסקית במסעדה סמוכה, שלא לצרכי מגורים ותוך הפרת חוזה השכירות. הנתבע פלש למקרקעין הכלולים במתחם והקים עליהם מבנה נוסף וסככה ללא אישור התובעת. חוזה השכירות שנכרת עם הנתבע בוטל והוא חל, מכל מקום, רק על שטח מזערי מתוך המקרקעין המוחזקים בידי הנתבע. עפ"י תכנית בניין ערים מאא187 אשר חלה על המקרקעין, מיועדים המקרקעין למסחר ולמשרדים. ככל שיטען הנתבע כי הוא מחזיק במקרקעין כבר רשות, טענה המוכחשת ע"י התובעת, הרי שמדובר ברשות הדירה והתובעת הודיעה, והיא שבה ומודיעה, על הפסקת הרשות ועל דרישתה לפינויו של הנתבע מהמקרקעין.

7.מבוקש להורות לנתבע לסלק את ידו מהמקרקעין ולהשיבם לתובעת כשהם פנויים מכל אדם, מחובר או חפץ. על הנתבע להרוס את המחוברים שעל המקרקעין. התובעת מבקשת היתר לפיצול סעדים לצורך הגשת תביעה לתשלום דמי שימוש ראויים.

ההגנה:

8.בין התובעת לנתבע נכרת בשנת 1985 הסכם דיירות מוגנת ביחס לדירה בת 4 חדרים, ומרפסת בשטח של 34.85 מ"ר. במשך 25 השנים שחלפו מאז עושה הנתבע שימוש בדירה למגורים בלבד. בשטח הסמוך לדירה, המהווה את יתרת השטח המכונה "מתחם ב'" עושה הנתבע שימוש לצורך עסקיו. במהלך השנים השקיע הנתבע משאבים רבים בדירה ובשטח הסמוך. הנתבע מחזיק במקרקעין מאז שנכנס לדירה באופן רציף ועד היום. התובעת מודעת לכך ואף הובהר לתובעת כי הנתבע שכר את הדירה בשים לב לשטח הסמוך ומתוך כוונה ברורה לעשות בו שימוש לשם עסקיו.

9.הנתבע הינו בעל זכות דיירות מוגנת בדירה ובעל זכות של רשות בלתי הדירה ביתר השטח של מתחם ב'. לחילופין, ככל שמדובר בזכויות הניתנות לביטול, הרי שניתן לבטלן רק בכפוף לתשלום פיצויים נאותים, אשר יעלו על סכום הפיצויים ששולם לאנשים אחרים שהחזיקו בשטחים סמוכים, ללא כל זכות, ופונו מהם כנגד פיצויים. פינוי הנתבע ללא תשלום פיצויים הינו בגדר אפליה שלא כדין.

הראיות:

10.מטעם התובעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של מר יוסי כהן, מנהל מח' הפיקוח של מנהל מקרקעי ישראל במחוז תל-אביב, ושל מר ניקי פרנקו, מפקח של מנהל מקרקעי ישראל במחוז תל-אביב. בדיון שהתקיים ביום 7.11.2012 משך ב"כ התובעת את תצהירו של מר ניקי פרנקו (עמ' 24, ש' 12).

כמו כן הוגשה תעודת עובד ציבור של מר עמי אמזלג, סגן מתכנן של מנהל מקרקעי ישראל במחוז תל-אביב.

11.מטעם הנתבע הוגש תצהיר עדות ראשית של הנתבע עצמו וכן נשמעה עדות בע"פ של מר תמיר שאבי, אשר שימש כראש עיריית אור יהודה בין השנים 1993 – 1998.

דיון והכרעה:

12.בטרם הכרעה, אני רואה לציין כי בסיום הדיון הבהיר ב"כ התובעת כי למרות שלשיטת התובעת אין לנתבע זכויות במקרקעין ואף לא בדירה שעל המקרקעין, נכונה התובעת ליתן לנתבע, לפנים משורת הדין, פיצויים בגין פינוי הדירה, בשיעור חלקו של דייר מוגן בדמי מפתח, משל היה הנתבע דייר מוגן בדירת המגורים. הצעה ברוח זו הוצעה לנתבע גם ע"י בית המשפט, לאחר שהובהר לו שהתביעה עומדת להתקבל (עמ' 87, ש' 20-25). הנתבע ביקש שהות למסור את עמדתו ביחס להצעת בית המשפט. ביום 17.1.2013 הודיע הנתבע כי הוא אינו מקבל את ההצעה. לפיכך, אין מנוס ממתן פסק דין, שבגדרו, כפי שנמסר לצדדים בסיום הדיון, מתקבלת התביעה.