מדינת ישראל - ופרקליטות המדינה המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין נ' סלוקי

החלטה

בהמשך להחלטתי מיום 5.6.14, נתקבלה הודעת המשיבה, בה היא מציינת כי נוכח העובדה שלא הסתייע בידי הצדדים להגיע להסכמה בדבר דחיית מועד ביצוע צו ההריסה ביחס למבני החממות ומבנה הסככה, היא מותירה את הקביעה לשיקול דעתו של בית המשפט.

עם זאת, בשים לב לקביעתי מיום 5.6.14, לפיה, על פניו, עולה כי היתר הבניה אינו מצוי בהישג יד, וכי ראוי שהצדדים יבואו בדברים ביניהם על מנת לשקול הסכמה לדחייה לצרכי התארגנות המבקש בלבד, ציינה המשיבה כי לעמדתה אין מקום להיעתר למלוא מכסת הימים שנתבקשה בבקשה.

יצוין כי החלטתי מיום 5.6.14 התבססה, בין היתר, על נספח ב' לתגובת המשיבה מיום 2.6.14, בה ציינה נציגת רשות מקרקעי ישראל, כי אין בכוונת הרשות לפעול לחתימת חוזה מול חב' נטיעות הדרום.

בהודעה שהוגשה מטעם המבקש היום, ה-12.6.14, צוין כי ממכתב אחר של עו"ד מיכל אופיר, יועמ"ש מרחב שמירה ירושלים, שהגיעה אליה היום, עולה תמונה שונה, לפיה, "בכפוף להכשרת המבנים ולהסרת אלה שאינם ניתנים להכשרה" (ס' 4 להודעה), לא תהא מניעה לחתום על חוזה חכירה מול רשות מקרקעי ישראל.

המבקש ציין בבקשתו כי הרשות נוהגת בסחבת, ביחס לפניותיו (ס' 7 להודעה), וכי הוא מצוי במגעים מול נציג הרשות "על מנת להסכים לגבי לוח הזמנים לצרכי ביצוע פסק דינה של השו' ברקאי וקידום החתימה על הסכם החכירה עם הרשות" (ס' 8 לבקשה).

לאור האמור, טען המבקש כי קיים אופק "להסדרת כל הנושאים ולחתימה על הסכם חכירה", ועל כן, ובשים לב לנזק האפשרי לחממות, בהן מצויים גידולים חקלאיים, ביקש כי תינתן ארכה, כפי שהתבקש בבקשה מיום 7.11.13.

עיינתי במכתבה המצורף של עוה"ד אופיר, ואומר כבר עתה כי לא שוכנעתי אומנם כי מגורי העובדים הזרים, הם בגדר השימוש היחיד שלא ניתן להסדרה מבחינת הרשות.

ואולם, בין כך ובין אחרת, לא הובהר בהודעת המבקש אימתי בדעתו לפעול אחר כלל האמור במכתבה של עוה"ד אופיר, שכן, כפי נוסח המכתב עצמו, רק מילוי אחר כלל הנקוב במכתב, לרבות תשלום דמי שימוש, יאפשר הסדרת הזכויות במקרקעין, ולאחריו, השלמת ההליך התכנוני, ככל שהדבר יהא מעשי בנסיבות העניין.

משכך, לא שוכנעתי כי קיים אופק תכנוני 'בהישג יד', אשר לאורו ייטה ביהמ"ש לדחות מועד ביצוע צו ההריסה, ובמובן זה, נותרתי איתן בדעתי - כפי אשר השתקפה בהחלטתי מיום 5.6.14 - כי לא הוכח קיומו של אופק תכנוני ביחס למבני החממות ולמבנה הסככה.

חרף האמור, סבורני כי בהינתן חלוף השנים הרבות בהן ניצבו המבנים על המקרקעין, ובשים לב לנזק האפשרי לגידולים המצויים במבני החממות (ראה ס' 12 לתצהירו של המבקש), כי ראוי יהא ליתן בידי המבקש פרק זמן מספק לצרכי התארגנות בלבד.

לאור האמור, אני דוחה את מועד כניסתם לתוקף של צווי ההריסה ביחס לחממות, נשוא ת.פ. 2613/02 ות.פ. 2615/02, וביחס למבנה הסככה נשוא ת.פ. 2614/02, וזאת עד ליום 8.11.14.

נוכח ההוצאות בהן חויב המבקש במסגרת החלטתי מיום 13.4.14 בעניין מבני המגורים לעובדים זרים, לא מצאתי בנסיבות העניין ליתן צו נוסף להוצאות.

מזכירות ביהמ"ש תשלח העתק ההחלטה בדחיפות לב"כ הצדדים, עוה"ד וקס סלוקי, ועוה"ד שגב פלץ.

תשומת לב המזכירות כי לטענת עוה"ד וקס סלוקי, החלטות ביהמ"ש האחרונות שניתנו בתיק זה, לא הומצאו אליה, ולפיכך, המזכירות תוודא מול משרדה של עוה"ד וקס סלוקי, קבלת ההחלטה טלפונית.

ניתנה היום, י"ד סיוון תשע"ד, 12 יוני 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: