מדינת ישראל - ועדה מחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום נ' דאלזיאדנה

הכרעת דין

כללי

1.נגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה ביצוע עבירות של בצוע עבודה במקרקעין הטעונה היתר ללא היתר וביצוע שימוש במקרקעין הטעון היתר ללא היתר.

על פי הנטען בכתב האישום, במועד סמוך ליום 1.5.11, נבנה במקרקעין המפורטים בכתב האישום, מערבית לכביש 40, מבנה פח בשטח של כ 100 מ"ר, ללא היתר, ובמקרקעין שייעודם לשימוש חקלאי בלבד. על פי הנטען בכתב האישום הנאשמת היא המחזיקה במקרקעין ומי שביצעה בפועל ו/או הייתה אחראית לביצוע עבודות הבנייה. בנוסף, נטען בכתב האישום כי החל מיום 23.5.2011, מבצעת הנאשמת שימוש במבנה לצורך מגורים וזאת ללא היתר, ובניגוד ליעוד המקרקעין. בנוסף נטען בכתב האישום כי הנאשמת זומנה לחקירה אך לא התייצבה.

יריעת המחלוקת

בישיבת המענה הודיע ב"כ הנאשמת כי הנאשמת כופרת בכל זיקה אל המבנה וכי קיבלה לידיה נייר מאדם שלא הבינה את תפקידו ואת משמעות דף הנייר. ב"כ הנאשמת אישר כי : "אין צורך בהבאת ראיות לגבי עצם העובדה שהמבנה המפורט בכתב האישום קיים במקרקעין המפורטים בכתב האישום, אנו מסכימים לעובדה זו, אך טוענים שאין המדובר במבנה השייך לנאשמת ושהיא איננה מן המנויים לפי סעיף 208 ביחס למקרקעין". נוכח הטענה להעדר זיקה, מטבע הדברים, כפרה הנאשמת הן בביצוע עבודות הבניה ביחס למבנה והן בשימוש במבנה.

ב"כ הנאשמת גם כפר בכך שיעוד המקרקעין הינו חקלאי.

מן המקובץ עולה, כי נוכח ההסכמה כי במקרקעין נשוא כתב האישום, הוקם מבנה כמתואר בכתב האישום, ללא היתר, יריעת המחלוקת בתיק זה מתמקדת בשתי שאלות:

זיקת הנאשמת אל המבנה והאם ניתן לייחס לה אחריות מכוח הוראות סעיף 208 לחוק התכנון והבניה התשכ"ה – 1965.

יעוד המקרקעין.

ראיות המאשימה ביחס לזיקת הנאשמת למבנה

עד התביעה רם יחזקאל, מפקח ביחידה לפיקוח על הבניה במחוז הדרום של משרד הפנים, העיד כי שימש במועדים הרלוונטיים כמפקח בגזרה אליה משתייכים המקרקעין נשוא כתב האישום.

כעולה מעדותו ביום 23.5.11, סייר במקום במסגרת תפקידו, זיהה את המבנה, ערך את הסקיצה ת/1, צילם את התמונות ת/2 א' עד ת/2 יא'. בנוסף העיד העד כי בסיור מוקדם יותר ביום 1.5.2011, צילם את התמונות ת/3. לדברי העד ביום 1.5.11, סייר באזור לראשונה, וזיהה ממרחק את המבנה נשוא כתב האישום כמבנה חדש באותו מתחם. לדברי העד בשל העובדה שלא היה מלווה בליווי משטרתי, נמנע, מלהיכנס למתחם ולתעד את המבנה מקרוב, אלא הסתפק בצילומו מרחוק: " וזיהיתי את המבנה כמנהלי... ... צילמתי, עשיתי מה שיכולתי, ממרחק מסוים, מתוך הרכב, זהו. חיכיתי והגעתי למשרד וחיכיתי שיהא לנו סיור כמו שצריך עם משטרת ישראל בכדי להגיע ממש למקום ולהתחיל לתעד את דבר העבירה". (עמ' 8 ש' 19-27). העד הסביר כי במתחם הרלוונטי מנועים מפקחי המאשימה מלבצע פעולות אכיפה ללא ליווי משטרתי, עקב חשש מאלימות כלפיהם, וכי יש צורך בתיאום הליווי המשטרתי מראש ועל כן נוצר פער בין מועד התיעוד הראשוני – 1.5.2011, למועד התיעוד והביקור במקום - 23.5.11.

העד רם יחזקאל העיד, כי נכון להיום לא קיימת תוכנית מפורטת החלה על המקרקעין וכי מתקיים הליך לקידום תוכנית כלשהו שתסדיר את מצב המגורים ואורח החיים במקום, בין משפחת אלזיאדנה לבין הרשויות: "אני יודע שעד לפני כחודשיים לא הייתה תוכנית תקפה, מה שברור שביום פתיחת התיק, קרי, מאי 2011, לא חלה שום תוכנית מפורטת על המקרקעין".

מר יחזקאל העיד כי בביקורו במקום פגש באדם מבוגר המצולם בתמונות ת/2 ב' ות/2 ה', אשר הציג עצמו בשם סעיד אלזיאדנה, וטען שהבית שייך לו והוא בנה אותו לפני כ- 30 שנה. מדברי העד אותו מר אלזיאדנה נתבקש על ידי שני שוטרים שהתלוו לעד להביא את תעודת הזהות שלו, והוא סרב, תוך שציין כי הוא חולה לב. ביחס לשאלה מדוע לא דרש את הבאת תעודת הזהות הסביר מר יחזקאל כי היה מלווה בשוטרים וכי אלו במסגרת סמכויותיהם ביקשו מאותו אדם להציג תעודה מזהה, וכי משסרב לעשות כן, נמנעו מלאכוף עליו הבאת תעודת הזהות, בעיקר בשל החשש מהתפתחות אירוע אלים, תוך שהסביר : "... וגם משטרת ישראל מודעת לעוצמת האלימות האדירה שאנשי אלזיאדנה הוכיחו עצמם כל פעם מחדש... ... היו באותו מקום מספיק מקרי אלימות... ... אני לא אשכח שאפילו שהיינו בסיור עם מפקדי תחנות של מרחב נגב, סיור לפני הריסה... ... לא יאומן מה שעשו לנו, זרקו עלינו אבנים, עשרות אנשים, נשים, ילדים וגברים, זרקו עלינו אבנים, חסמו אותנו, נהגו בפראות עם הרכבים, עד כדי כך שלא אנשי משרד הפנים אלא קצינים במשטרת ישראל נאלצו לצאת מהמקום ולא לבצע את העבודה... ... זה נורא מרתיע אותנו , אנשי האכיפה, המשטרה והפקחים... ". (עמ' 17 ש' 3-19).

מר יחזקאל העיד, כי : "אני מעולם לא פגשתי את הנאשמת. אני לא זוכר אותה. פעם ראשונה היום אני רואה אותה". (עמ' 16 ש' 23).

העד יחזקאל ערך בעקבות ביקורו במקום ביום 23.5.2011, את המסמך שכותרתו: "איתור עבירת בניה – דו"ח מפקח", (נ/1) ובו פורטו מיקום המבנה, תיאורו, פירוט תוכניות החלות במקום, ייעוד המקרקעין. בפרק הכללי של המסמך ציין העד כי במועד הראשון בו הבחין במבנה (1.5.13) היה המבנה נטול חלונות, וכי ביום 23.5.11: "כאשר הגענו למבנה נראה כי המבנה גמור".

עד התביעה מר אילן אוחיון, מפקח ביחידה הארצית לתכנון ובניה מחוז הדרום, העיד כי ערך ביום 7.3.2012 ביקור במקום ובעקבותיו ערך את המסמך ת/6. לדברי מר אוחיון, באותו מועד הדביק התראה על גבי הבית ופגש במקום אדם שהזדהה בשם אחמד אלזיאדנה, אך סירב להזדהות בתעודת זהות הגם שטען כי הוא בעל המבנה. לדברי העד, מסר לאותו אדם הזמנה לחקירה, למועד שתיאם עימו, ערך את המזכר ת/7, וצילם את התמונות ת/8 א' עד ת/8 ז'.

העד העיד כי בעזרת מערכת מחשב, סימן את מיקום המבנה על גבי תצ"א של המקום (ת/9), וכי ביום 28.8.12, ערך ביקור נוסף במקום, ורשם את המסמך ת/11, במסגרתו דיווח לב"כ המאשימה על הביקור שערך במועד זה במתחם ועל ההתרחשויות במסגרתו. לדברי העד באותו מועד הגיע אל המבנה נשוא כתב האישום: "דפקנו על דלת המבנה, יצאה אלינו אלזיאדנה דלאל הנאשמת, לטענתה, היא בעלת המבנה ומתגוררת בו, ביקשתי לראות תעודת זהות, אותה דלאל – הנאשמת, נכנסה אל הבית, חזרה אלינו עם תעודת זהות. מספר תעודת זהות: 301567038, וסיכמתי איתה שהיא מגיעה אלי לחקירה במשרדנו ביום חמישי 30.8.12, השארתי לה זימון לחקירה, הייתי במקום עם המפקח זיו כהן וצוות מתפ"א, וזיו שהיה איתי צילם אותי מוסר את הזימון לחקירה לידי הנאשמת, צילם אותה חותמת על אותו זימון לחקירה, צילום תעודת הזהות של הנאשמת שצולמה במקום". (עמ' 25 ש' 23 עד עמ' 26 ש' 2). בהמשך הוסיף העד, כי: "בבית הייתה רק הנאשמת, אולי היה שם מישהו אחר, אני דפקתי על דלת הבית ומי שיצאה אלינו זו הנאשמת ולא ראינו מישהו אחר בבית, במהלך הדו שיח שהיה בינינו לבין הנאשמת החלו להגיע אנשים מהבתים הסמוכים במקבץ ולכן השארתי לה זימון לחקירה למועד מאוחר יותר בעקבות הסיטואציה שנוצרה, הכוונה שנוצרה התקהלות של אנשים והנאשמת הייתה בהיריון והעדפתי להזמין אותה... ... אני מסביר שהאווירה התחממה והיה חשש להפרות סדר, אלימות, ולכן העדפנו לנתק מגע, ולזמן אותה לחקירה, במועד מאוחר יותר".

במסגרת עדותו של מר אוחיון, הוגשו העתק הזמנה לחקירה שנמסרה לנאשמת ואשר נחתמה על ידי הנאשמת (ת/12), תמונת הנאשמת כשהיא אוחזת בידה עט וחותמת על גבי ההזמנה לחקירה (ת/13), צילום מוגדל של ההזמנה לחקירה ועליה חתימת הנאשמת (ת/14) וכן תמונה בה נראה העד מר אוחיון מוסר את טופס הזימון לחקירה לנאשמת כשהיא נראית עומדת בחזית המבנה (ת/15). בנוסף, הוגשה תמונה שבה צולמה תעודת הזהות של הנאשמת במקום (ת/16).