מדינת ישראל

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירה של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין, עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין וכן עבירה של תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק העונשין.

בתאריך 18.04.08 בשעות הצהרים, פנה הנאשם אל אמו, הגב' מריה בניאגוייב (להלן:"המתלוננת"), ודרש כסף לקניית סמים. משסירבה, הכה אותה ואף נשך אותה. כתוצאה ממעשיו, נגרמו למתלוננת חבלות של ממש בידיה.

למחרת היום, פנה הנאשם אל המתלוננת בשנית וביקש ממנה כסף לקניית סמים ומשעמדה על סירובה, הכה אותה בידיה.

תסקירי שרות המבחן:

הנאשם כבן 40, מנהל אורח חיים התמכרותי מזה שנים רבות, הפוגע בתפקודו בתחומי חייו השונים. אולם, בניגוד לניסיונות גמילה קודמים, הגורמים התרשמו הפעם מהמוטיבציה והרצון להסתייע בטיפול.

הנאשם התמיד בגמילה, נמצא כעת בשלב ד' (האחרון) של הטיפול במסגרת קהילה טיפולית "מלכישוע" ומתגורר בהוסטל של הקהילה.

הנאשם עבר תהליך ממושך של רכישת אמון וחל שינוי הדרגתי בהתנהגותו, כאשר במקביל למד לבטא עצמו באופן מילולי ורגשי, כתחליף לביטויי התנהגות שלילית וילדותית, בהמשך השתלב בעבודה מחוץ לקהילה, גילה מסירות ונתינה למטופלים צעירים ממנו בטיפול. מהקהילה נמסר כי תפקודו של הנאשם תקין וכי הוא מתפקד כרכז הבית בהוסטל והשתלב בעבודה במטבח באוניברסיטת חיפה. כמו כן נמסר כי הנאשם שומר על ניקיון מסמים וקצינת המבחן התרשמה כי הוא ער למצבי סיכון אפשריים, מבטא יכולת לאמפטיה כלפי האחר והכרה בהשלכות מעשיו הפוגעניים. שהותו בקהילה הטיפולית חיזקה בו את תחושת המסוגלות, זאת נוכח הגיעו לשלב מתקדם ומשמעותי בטיפול ותפיסתו כמודל לחיקוי עבור אחרים הנמצאים בראשית דרכם הטיפולית.

נוכח הליך הגמילה המשמעותי בקהילה הטיפולית והשתלבותו בהוסטל, הומלץ להמשיך בכיוון השיקומי ולהטיל עליו צו מבחן לתקופה של 12 חודשים, להאריך את המאסר המותנה התלוי ועומד כנגדו וכן להטיל עליו התחייבות להימנע מביצוע עבירה.

טעונים לעונש:

ב"כ המאשימה טענה כי מעשיו של הנאשם חמורים ומעידים על אופיו ועל מסוכנותו של הנאשם. על מנת לשדר מסר ברור לנאשם ולאחרים כמותו, ולעקור מן השורש תופעת האלימות בחברה, יש להחמיר בענישתו. לנאשם הרשעות קודמות בעבירות סמים, אלימות, אלימות במשפחה ואף ריצה בעברו תקופת מאסר של 8 חודשים. כמו כן, כנגד הנאשם תלוי ועומד מאסר על תנאי בר הפעלה של 6 חודשים אשר הוטל עליו בת.פ 1335/07, אשר לא הרתיעו מלשוב לסורו.

הסנגור טען מצידו כי הנאשם עבר כברת דרך ארוכה מאז הוגש כתב האישום ועד היום. הנאשם היה עצור במשך כ- 5 חודשים, הודה בהזדמנות הראשונה, ניצל את ההזדמנות שנתנה לו על ידי בית המשפט, עבר תקופה ארוכה של גמילה מסמים, ההליך הטיפולי צלח והוא כיום מתפקד כרכז ההוסטל בו הוא שוהה. הסנגור ביקש שלא לקטוע את ההליך השיקומי של הנאשם, לאמץ את המלצות שירות המבחן, להאריך את המאסר התלוי ועומד כנגדו ולהטיל עליו צו מבחן.

סיכום:

אכן עבירות חמורות ביצע הנאשם, כאשר תקף את אמו בשתי הזדמנויות שונות, הכה ונשך אותה, וזאת לאחר שסירבה לתת לו כסף לרכישת סמים. יחד עם זאת, יש לאזן תמיד את האינטרס הכללי עם נסיבותיו האישיות של כל נאשם באשר הוא.

אזקוף לזכותו של הנאשם את העובדה שהודה בעובדות כתב האישום וחסך זמן שיפוטי יקר כנאמר במקורותינו: "מְכַסֶּה פְשָׁעָיו, לֹא יַצְלִיחַ; וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם:" (משלי כח, יג). כמו כן אתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם כפי העולה מתסקיר שירות המבחן ונסיבות ביצוע העבירה, אותה ביצע הנאשם כאשר היה מכור לסמים.

הנאשם נשלח לקהילה טיפולית "מלכישוע" במסגרת הליך המעצר, כבר בתאריך 24.09.08, ומאז עבר כברת דרך. הנאשם נמצא כעת בשלב האחרון, בהוסטל טיפולי, משולב בעבודה ואף חונך נגמלים חדשים.

לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים, בחנתי תסקיריו של שירות המבחן והתרשמתי מהנאשם בעצמו, מצאתי כי דווקא המקרה המונח בפניי כעת, נמנה על אותם מקרים בהם האינטרס הציבורי ואינטרס שיקומו של הנאשם חד הם. מקובלת עלי המלצתו של שירות המבחן להעדיף במקרה זה את ההליך השיקומי, טיפולי, על מנת לסייע לנאשם לשקם את חיו, לשוב לנהל חיים נורמטיביים, מחוץ למעגל השוטה של סמים ואלימות, כך יצאו הנאשם, בני משפחתו והחברה בכללותה נשכרים.

אמת נכון הדבר כי הכלל הוא הפעלת מאסר על תנאי וכי הארכתו הינו חריג שבחריג, אך במקרה זה הפעלת המאסר תקטע את ההליך הטיפולי אשר עלה יפה ונראה כי יש מקום להורות על הארכת התנאי.

לאור כל האמור לעיל ולאחר ששקלתי בכובד ראש השיקולים לקולא ולחומרא, ולא נעלמה מעיני חומרת העבירות אותן עבר הנאשם בתיק זה ועברו הפלילי, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

אני מורה להאריך מאסר על תנאי של 6 חודשים אשר הוטל על הנאשם בת.פ 1335/07 מבית משפט השלום בחדרה וזאת לשנתיים נוספות.