מדיניות הענישה במורבים בתאונות דרכים

המשנה לנשיא א' מצא:

בשל גרימתה של תאונת-דרכים קשה, בה נספו שני צעירים ושלושה אחרים - בכללם המערער
עצמו - נחבלו באופן קשה, הורשע המערער בעבירת הריגה אגב נהיגת כלי-רכב, בנהיגה
במהירות מופרזת, בנהיגה במהירות בלתי-סבירה ובסטייה מנתיב נסיעה. הרשעת המערער
התבססה על הודאתו בעובדות כתב-האישום, שנמסרה במסגרת הסדר טיעון. בגדר ההסדר הגבילה
התביעה את עתירתה לעונש למאסר בפועל של עד שמונה-עשר חודשים ולפסילת רישיון הנהיגה
לתקופה שלא תעלה על חמש-עשרה שנים. בתסקיר שהוגש לבית-המשפט לאחר הרשעת המערער
המליץ שירות המבחן לפני בית-המשפט המחוזי להסתפק בתקופת מאסר בפועל שיהיה בידי
המערער לרצותה בעבודת שירות. השופט המלומד, שלא ראה לקבל המלצה זו, גזר על המערער
שמונה-עשר חודשים מאסר בפועל ושנים-עשר חודשים מאסר על-תנאי למשך שלוש שנים, וכן
פסל אותו מלהחזיק ברישיון נהיגה למשך עשר שנים. הערעור שלפנינו מופנה נגד עונש
המאסר בפועל בלבד.