פסק דין
1.בתיק שבפניי הוגשה בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה, אלא שבמהלך הדיון התקבלה הסכמת הצדדים לפיה יבוטל פסק הדין בהסכמה ויינתן על ידי פסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79 א (א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד- 1984. משכך, לנוכח הסכמת הצדדים, בטל פסק הדין שניתן וניתן פסק דין על דרך הפשרה כאמור בהסכמת הצדדים.
2.לטענת התובע הוא בעלים של מחצית הזכויות בחנות מספר 8147/7 ברחוב בן יהודה בשדרות (להלן: "החנות") ובינו ובין שותפו לבין הנתבע נחתם הסכם שכירות מיום 1/1/2006 עם אופציה להארכות נוספות.
3.לטענתו, מאז 2/08 הנתבע לא שילם לו את חלקו בדמי השכירות בסך של 425 $ בצירוף מע"מ כחוק ומשכך, הפר ההסכם.
כן טען התובע, כי שלח מכתבי דרישה לתשלום החוב הכספי, אך לא נענה. התובע הוסיף וטען כי זכאי גם לתשלום דמי שכירות עבור חודשים 6-7/2007 ומשכך, נדרש לשלם סך של 425$ לחודשיים ובסך הכל סך נוסף של 850 $, אשר נכון להיום שווה ערך לסך של 3570 ₪ בצירוף ריבית בשיעור של 3% לחודש אשר נכון להיום עומדת על סך של 5899 ₪.
התובע הוסיף וטען שבהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים, זכאי הוא לקבל דמי שכירות ל- 26 חודשים בסך של 30,345 ₪ הפרשי ריבית בסך של 3% לחודש בהתאם לסעיף ה (2) להסכם עבור 26 החודשים בסך של 35,097 ₪.
התובע אף טען, שהנתבע חייב לו בתשלום פיצוי בגין אי פינוי במועד בסך של 50 $ ליום ובסך הכל סך של 54,180 ₪. סך הכל העמיד התובע תביעתו על סך של 129,091 ₪.
4.מנגד טען הנתבע כי ביום 21/5/2007 נפלה רקטת קאסם בכניסה למושכר והחנות נהרסה כליל באופן שלא איפשר שימוש בה ולטענתו, בחודשים יוני יולי 2007 בוצעו עבודות שיקום ושיפוץ בחנות והואיל ולא יכול היה לעשות שימוש במושכר בחודשים הללו, אינו נדרש לשלם דמי השכירות לתקופה זו.
הנתבע הודה כי לא שילם עבור 26 החודשים כמפורט בכתב התביעה ומשכך, שלח יחד עם בקשתו לביטול פסק הדין סך של 47,067 ₪ לתובע, עבור 26 החודשים.
לטענתו הסיבה האמיתית לאי התשלום נבעה מכך ששותפו של התובע נקלע לקשיים ומשכך, מונה עו"ד יוסי גנון ככונס נכסים על זכויותיו בנכס והתובע ניתק קשר עם הנתבע למשך למעלה משנה ולאור ההליכים שהתנהלו כנגד השותף, ולכן לא ידע למי עליו לשלם את דמי השכירות. לטענתו, אף פנה לכונס, אשר הודיע לו שקיים עיכוב הליכים בתיק הכינוס של השותף ולכן לא ניתן לשלם.
הנתבע אף טען שבחודש מרץ ולאחר שהכונס דרש תשלום דמי השכירות, ביקש הנחיותיו כיצד לשלם דמי שכירות והכונס הורה לו לשלם מחצית מדמי השכירות לו ומחצית לתובע ולאחר מכן פנה הוא לתובע לשלם לו היתרה, אלא שזה דרש כי ישלם לו ריבית פיגורים עצומה והעמיד את שער הדולר על שער יציג של 4.2 $ ללא סיבה וסרב לקבל ממנו כל תשלום.
הנתבע הוסיף וטען, שיש לבטל את ריבית הפיגורים מאחר והסעיף שעוסק בכך, עניינו מניעת פינויו מהמושכר והדרישה לתשלום פיצוי גבוה כל כך אינה מעוגנת בהסכם ואף יש לבטל הריבית לנוכח סירובו של התובע לקבל התשלומים.
כן נטען שאופן חישוב ריבית הפיגורים שגוי לחלוטין ואף חישוב שער הדולר אינו נכון. בכל הנוגע לפיצוי בגין היעדר פינוי, טען הנתבע כי התובע אינו יכול על דעת עצמו לדרוש הפינוי שכן הוא בעלים של מחצית מהנכס בלבד ואף טען שהשותף לנכס הודיע לו כי הוא מעוניין שישאר בנכס. לטענתו, וכטענה חלופית בלבד, לכל היותר זכאי התובע לסך של 25$ ליום שכן בחזקתו מחצית הזכויות בחנות בלבד.
5.לאחר שעיינתי בכל החומר בתיק, נתתי דעתי למסמכים שצורפו, ההסכם שנערך בין הצדדים, לכך ששולם על ידי הנתבע לתובע סך של 47,067 ₪ עבור 26 חודשים עם הגשת הבקשה לביטול פסק הדין וסכום זה אינו שנוי במחלוקת, ניתנו שיקים נוספים על ידי הנתבע לתקופה שבין 4/10-11/10 בסך של 14,482 ₪, מונה כונס על זכויות השותף בחנות, נשלחה דרישת תשלום על ידי הכונס במרץ 2009, ניתנה דעתי להודעות התובע אשר צורפו לכתב התביעה ונשלחו על ידו לנתבע ואף עיינתי בהודעת שמאי לפיה כתוצאה מנפילת הקאסם נגרם נזק קשה לחנות אשר מחייב שיפוצה ושמעתי את הצדדים ואף את באי כוחם (על אף שדברי באי כוחם לא נרשמו לפרוטוקול), הגעתי לכלל מסקנה שיש לחייב את הנתבע בדרך הפשרה לשלם לתובע סך של 11,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.
הסכום האמור ישולם תוך 30 יום כנגד חשבונית כדין. ככל שלא ישולם הסכום במועד, יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד מלוא התשלום בפועל.
בנוסף, אני קובעת כי הנתבע יישא בשכר טרחת עו"ד בסך של 3000 ₪.
לנוכח התוצאה אליה הגעתי , מורה על העברת הפקדון שהופקד לשם עיכוב הליכים לידי ב"כ התובע וסכום זה יקוזז מיתרת סכום החוב כאמור בהחלטתי לעיל.
בנסיבות הענין והואיל וניתן פסק דין על דרך הפשרה, מורה על החזר אגרה על פי התקנות.
ניתנה היום, כ"ד אדר א תשע"א, 28 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.