מדטוב ואח' נ' איזראלוב ואח'

החלטה

בפניי בקשה להפקדת ערובה.

הצדדים לתיק הינם שותפים במקרקעין. התובעות עתרו כי ביהמ"ש ימנה מי מטעמם כמנהלי הבניין המשותף, יורה למשיבים לשלם לאלתר את הפיגורים בהלוואה שנלקחה על ידי הצדדים ככל הנראה לרכישת הבניין, וכן לקבוע כי המשיבים מנועים מלנהל את הבניין באמצעות חברת ניהול מטעמם.

המשיבים עתרו להורות על הפקדת ערובה להבטחת זכויותיהם.

בענייננו אני סבורה כי יש להורות על הפקדת ערובה.

כנגד התובעות ניתנו מספר פסקי דין, בסכומים ניכרים, והתובעות אף מפרטות כי סכומי פסק הדין נתפסו במסגרת עיקולים שהוטלו על ידי ב"כ המשיבים, אלא שמשמעות הטיעון הינו, כי התובעות אינן משלמות מיוזמתן ומרצונן את פסקי הדין שניתנו על ידי ביהמ"ש.

מעבר לכך, על פי המצורף לכתב התשובה לתגובה, ניתן פס"ד נוסף המחייב את התובעות בסכומים של כחצי מיליון ₪, וזאת מעבר לפסק הדין הקודם שבו חויבו בתשלומי הוצאות שלא נפרעו על ידם והיה צורך בנקיטת הליכי הוצאה לפועל.

התובעות טוענות, כי אין לחייב אותן בהפקדת ערובה משום זכות הגישה לערכאות ומשום שיש בבעלותן, אלא שלא ייתכן שצד להליך יידרש להסתמך על קיומו של נכס מקרקעין כדי שהוצאותיו יפרעו.

ביחס לזכות הגישה הרי ביהמ"ש בוחן לכאורה את התובענה וסיכוייה, ובענייננו, ניתנה החלטה בסעד הזמני על ידי כב' השופט צימרמן, המדברת בעד עצמה ובמסגרתה העלה את השאלה המתבקשת, מה הטעם סוברות התובעות כי להן הזכות לנהל את הבניין, בעוד שחלקן בנכס עומד על כ – 19% בלבד? כמו גם, מדוע סבורות התובעות שהן עדיפות בניהול המקרקעין. ועל יסוד מה מבוקש כי ביהמ"ש יחייב את הנתבעים לשלם את חלקן של התובעות בהלוואה?

אני סבורה, כי לאור סיכויי התביעה, והתנהלות התובעות בהליכים אחרים כאשר לא הזדרזו לשלם את ההוצאות שנפסקו לחובתן והמשיבים נדרשו לפתוח תיק הוצאה לפועל לגביית המגיע להם על פי דין, יש להורות על הפקדת ערובה.

אני מחייבת את התובעות בהפקדת ערובה בסכום של 20,000 ₪ שיופקדו בתוך 30 יום.

ניתנה היום, י' אב תשע"ג, 17 יולי 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: