מדור תביעות חיפה והצפון נ' זייצב(עציר)

החלטה

לפניי בקשה למעצר עד תום ההליכים.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום בת"פ 12718-08-10 המייחס לו עבירות של הפרת הוראה חוקית והיזק בזדון בניגוד לסעיפים 287 ו- 452, לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

על פי כתב האישום, בתאריך 21.7.10, בשעה 09:00, בתחנת המשטרה בחיפה, חתם המשיב על כתב ערובה בפני ק. משטרה במסגרתו שוחרר, בין היתר, בתנאי הרחקה מדירת גרושתו, ראיסה זייצב (להלן: "המתלוננת"), ברח' יציאת אירופה 3 בחיפה וכן אי יצירת קשר עם המתלוננת למשך 15 יום.

בתאריך 4.8.10, בסמוך לשעה 01:30, הפר המשיב את ההוראה החוקית המצוינת לעיל, בכך שהגיע לדירת המתלוננת, שעה שהמתלוננת ובתה היו בדירה וניסה להיכנס לדירה באמצעות מפתח שברשותו. המשיב לא הצליח לפתוח את הדלת הנעולה ודפק עליה בחוזקה משסירבו המתלוננת ובתה לפתוח את הדלת ניגש המשיב לדלת עץ אחורית ונכנס דרכה בכח לדירה לאחר שדחף ומשך אותה בחוזקה עד לעיקום מנעול הברזל המחבר בין הדלת למשקוף, לרבות שבירת המשקוף והכל בניגוד להוראה החוקית שצוינה לעיל.

עוד נטען בכתב האישום כי בין התאריך 21.7.10 ועד 2.8.10 הפר המשיב את ההוראה החוקית בכך שנכנס לדירה, ברשות המתלוננת.

ב"כ המשיב חלק באופן חלקי על התשתית הראייתית אשר בידי המבקשת וכן סבר כי לא קיימת בדוננו עילת מעצר, שכן אינו מהווה סכנה של ממש למתלוננת.

כך או כך ביקש ב"כ המשיב לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בביתו של חבר של המשיב הגר בטבריה. החבר התייצב בביהמ"ש ונשא את דבריו בפניי.

אשר על כן, נטלתי את תיק החקירה לעיוני.

עיון בתיק החקירה מגלה שבתה של המתלוננת התקשרה בסמוך לשעה 01:30 לתחנת המשטרה ודיווחה כי המשיב הגיע הביתה כשהוא שיכור, בניגוד לצו הרחקה, והוא מנסה בכח לשבור את הדלת, צועק ומעיר את כל השכנים.

אנשי משטרה, שהגיעו לבית המתלוננת לאחר הקריאה, פגשו בבתה של המתלוננת אשר מסרה כי המשיב שבר את הדלת ונכנס בכח לבית כשהוא שיכור בניגוד לצו הרחקה. השוטרים ציינו כי המשיב נראה שיכור לגמרי, שוכב על הרצפה, ולאחר בדיקה הוברר כי קיים נגדו צו הרחקה ל- 15 יום אשר עדיין תקף. עוד ציינו כי דלת הכניסה האחורית מעץ נראתה שבורה והמנעול היה עקום.

המשיב, עת עוכב, טען כי לא ידע שצו ההרחקה תקף גם ביום האירוע.

תמונות הדלת השבורה צולמו וצורפו לתיק החקירה.

המתלוננת ובתה נחקרו יותר מפעם אחת וכך גם המשיב אשר מסר גרסתו ארוכות בתיק החקירה.

אין מקום לחזור על כל האמור בגרסאות אך לאחר שעיינתי בראיות יש מקום לקבוע כי עומדת כנגד המשיב תשתית ראייתית איתנה דיה אשר אם תוכח, במהלך התיק העיקרי, יש בה להקים סיכוי סביר להרשעה.

הראיות הלכאוריות מבוססות על עדות המתלוננת ועדות הבת ובאופן חלקי על עדות המשיב אשר קושר את עצמו לחלק מהאירועים, גרסתו נסתרה בחלקה ע"י אנשים אשר טען כי בביתם לן באופן חלקי ולמעלה מכך אמר המשיב כי החל לשתות לפני כחודש בלי גבול (הודעה מיום 5.8.10 שורה 37). טענותיו של המשיב באשר למודעותו לגבי תוקף צו ההרחקה, לגבי שהותו בבית המתלוננת במהלך התקופה בה צו ההרחקה היה בתוקף ללא עוררין, ולגבי טיב הנזק שנגרם לדלת ביתה של המתלוננת יתבררו במהלך התנהלות התיק העיקרי אך אין בטענות אלה כדי לאיין את הראיות הלכאוריות העומדות כנגד המשיב ואף סתירות מסוימות בין דברי המתלוננת לבין דברי בתה אינן מכרסמות בצורה ממשית בגרסתן.

אשר על כן סבור אני, לאור טיב הבחינה הנדרש בשלב הנוכחי, כי בידי המבקשת תשתית ראייתית להוכחת האשמה.

ב"כ המשיב טען כי לא קמה עילת מעצר בעניינו.

עילת המעצר נבחנת בהקשר הנוכחי לאור כלל הנסיבות האופפות את האירוע, לרבות טיבו של המעשה וטיבו של העושה.

כפי שפירטתי לעיל המשיב, בהודעתו שלו, מאשר כי הוא שותה ללא גבולות והדברים עולים מהגרסאות הנוספות שנמסרו ע"י המתלוננת וע"י בתה. העובדה שהמשיב, לטענת המתלוננת, שהה בביתה בניגוד לצו ההרחקה מבוססת, כפי הנראה, על אי ידיעתה של המתלוננת אודות תנאי השחרור מחד וכן על רחמים מסוימים אותם חשה המתלוננת כלפי המשיב, כלשונה "פעם בכמה זמן אני מרחמת שאין איפה לגור, הוא איבד מפתח אחד ולקח את המפתח השני, אחרי שהוא היה במשטרה הוא לא אמר לי שאסור לו להיכנס לבית, בגלל זה הוא היה בבית, בשבת אחרונה בתאריך 31.7.10 הוא אמר לי שאסור לו להיות בבית מהמשטרה, ואמרתי לו: שאם הוא שותה אני ישר מזמינה לו משטרה, ולאחר מכן הוא יצא מהבית ולא בא הביתה עד היום בלילה..." (הודעה מיום 4.8.10 שורות 20 ואילך).