מדור תביעות חיפה והצפון נ' איפרח

החלטה

בפני בקשה להארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה. עפ"י הנטען בכתב האישום, ביום 14/10/10 , סמוך לשעה 09:35 בכניסה לבניין הביטוח הלאומי בחיפה , בעת הבידוק הביטחוני, נמצא המשיב, כאשר הוא מחזיק ברשותו סכין מחוץ לתחומי ביתו ובלא שהוכיח כי החזיקה למטרה כשרה.

שמעתי טענות הצדדים לעניין הראיות ולעניין עילת המעצר, ואף עיינתי בתיק החקירה אשר הוגש ע"י המבקשת.

בדיון שבפניי, טענה המבקשת כי קיימות במקרה זה ראיות לכאורה וזאת כעולה מדו"ח הפעולה של השוטר, אשר הגיע לסניף הביטוח הלאומי לאחר קריאתו של המאבטח במקום ואף על פי עדותו של המאבטח.

מעדות המאבטח עולה, כי כאשר הגיע המשיב אל סניף הביטוח הלאומי , דרש ממנו המאבטח לעבור בדיקה ביטחונית. המאבטח שאל אותו האם יש ברשותו חפצים כמו נשק, סכינים או כלי עבודה והמשיב השיב שאין ברשותו כלים שכאלה. המאבטח מסר באמרתו, כי החל לבדוק את המשיב והמגנומטר צפצף באזור הכיסים. לשאלת המאבטח, הוציא המשיב מכיסו קופסת סיגריות בלבד ושב וטען כי אין ברשותו דבר, פרט לאותה קופסת סיגריות. לאחר שהמאבטח תפס בכיסו של המשיב את הסכין, אישר המשיב בפניו כי הסכין הינה שלו, וציין כי יכול היה לזרקה עוד בטרם הבדיקה שערך עליו המאבטח.

המבקשת הציגה את הסכין בפני בית המשפט וטענה, כי מדובר בסכין אימתנית למדי ואין מקום להחזיקה במקומות ציבוריים. עוד הדגישה המבקשת, כי המשיב הסתיר את הסכין ברשותו ולא חשף אותה, על אף דרישתו החוזרת ונשנית של המאבטח. המשיב טען בחקירתו, כי רכש את הסכין האמורה עוד באותו הבוקר בדוכן ברח' העצמאות, לצורך חיתוך פירות ובשר בביתו. ברם, כאשר ביקשה המשטרה לבדוק את גירסתו זו, לא ידע המשיב להצביע על הדוכן הספציפי בו רכש את הסכין.

לזאת, ביקשה המבקשת להוסיף את עברו הפלילי המכביד של המשיב אשר הורשע בעבירות אלימות, רכוש, ומוסר. כמו כן, ריצה המשיב עונשי מאסר בגין שוד וסחיטה באיומים ואף בגין עבירה שעניינה בעילת קטינה מתחת לגיל 16.

נוכח האמור, עתרה המבקשת למעצרו של המשיב עד תום ההליכים, וזאת בשל מסוכנותו כאמור ובהיעדרה של חלופה ראויה, לטענתה.

הסניגור מאידך, טען כי המשיב שכח כי רכש את הסכין בבוקרו של יום, ואף שכח כי זו הייתה מצויה ברשותו עת עבר את הבדיקה הביטחונית במוסד לביטוח לאומי. לטענת הסניגור, המשיב הוציא את הסכין מכיסו ללא כל פחד או חשש, וחזר על תיאור המקרה בארבע הזדמנויות שונות. לשיטתו, לו אכן הייתה כוונתו של המשיב רעה, כי אז לא היה מניח למאבטח לבדקו ויתרה מכך , יכול היה להיפטר מן הסכין עוד בטרם עבר את הבידוק הביטחוני, אך לא עשה כן.

ב"כ המשיב טען כי אמנם הסכין אימתנית, ברם מחירה זול והולם את צרכיו והכנסתו הדלה של המשיב מקצבאות הביטוח הלאומי. ב"כ המשיב הדגיש, כי המשיב פחד לסבך את האדם ממנו רכש את הסכין, ועל כן לא הצביע עליו עת נלקח בניידת לצורך זיהויו ברח' העצמאות.

זאת ועוד, טען הסנגור כי המשיב מכור לסמים ומטופל בתחליף סם. אמנם, עברו הפלילי מכביד אך הסברו להחזקת הסכין מניח את הדעת ואין מקום להותירו במעצר.

עיינתי בחומר החקירה ומצאתי כי קיימות במקרה זה ראיות לכאורה לביצועה של העבירה המיוחסת למשיב. ההלכה הקובעת לעניין קיומן של ראיות לכאורה הינה זו אשר קבע ביהמ"ש העליון בבש"פ 8087/95 זאדה נ. מד"י פד' נ(2) 133. שם נקבע, כי שומא על הראיות להיות כאלה שקיים לגביהן סיכוי סביר שבסוף ההליך הפלילי תהפוכנה לראיות עליהן ישתית בית המשפט הרשעה. בעניינו, אין עורר על הימצאותה של הסכין בידי המשיב, יחד עם זאת, הסבריו של המשיב באשר לנסיבות רכישתה והחזקתה בידיו , דחוקים מאד. לכך יש להוסיף את הסבריו התמוהים של המשיב באשר לשאלה מדוע לא הצביע על מוכר הסכין. מהימנות גרסת המשיב תיבחן מן הסתם, עת ידון בית המשפט בתיק לגופו של עניין. בשלב זה, אין לבית המשפט את הכלים המתאימים לכך.

משכך קבעתי, הרי שיש בחומר החקירה ראיות לכאורה, העשויות בבוא היום להוות תשתית מספקת להרשעת המשיב בעבירה המיוחסת לו.

באשר לעילת המעצר , הרי שזו אכן קיימת ומנויה, כטענת המבקשת בסעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו 1996. מסוכנותו של המשיב מתגברת אף לנוכח ההרשעות אשר בעברו, בין היתר בעבירות של תקיפת עובד ציבור וכן בשוד וסחיטה באיומים ותקופות המאסר אותן ריצה. יודגש, כי בעת הזו כאשר האלימות גואה ונפוצה לכל עבר, החזקת סכין, על אחת כמה וכמה עת עסקינן בסכין מאיימת כדוגמת זו אשר נמצאה באמתחתו של המשיב במקום ציבורי בו מצויים אנשים רבים דרך כלל, יש בה כשלעצמה מסוכנות רבתי שהרי תחילתה בהחזקה וסופה בשימוש וגרימת נזקים.

אשר לחלופת מעצר אציין, כי לא הוצגה בפני כל חלופה ראויה. סנגורו של המשיב הודיע כי פנה טלפונית אל אביו ואחיו של המשיב, אך מעבר לאמירה זו באשר לאב והאח אשר אף לא טרחו להתייצב לדיון , לא הוצגה כל חלופה ראויה לשמה.

בנסיבות אלו ולאחר שקבעתי כי קיימות בחומר החקירה ראיות לכאורה לביצוע העבירה המיוחסת למשיב בכתב האישום וכן קיימת עילת מעצר ובהיעדרה של חלופה ראויה , אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

ניתנה והודעה היום י"א חשון תשע"א, 19/10/2010 במעמד הנוכחים.

מירב קלמפנר נבון, שופטת

הוקלד על ידי: מלול דליה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: