מדור תביעות חיפה והצפון נ' אבו מוסא

החלטה

נגד המשיב דלעיל הוגשה בקשה להורות על מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, וזאת בהתאם לסע' 21 (א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו – 1996, לאחר שהוגש נגדו כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה, בניגוד לסעיף 186(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

על פי הנטען, בתאריך 9.9.10, סמוך לשעה 22:40, בכניסה לחוף "הכאמל" בחיפה, נמצא המשיב כשהוא מחזיק בגרב רגל ימין סכין מתקבעת שאורך להבה 8 ס"מ, זאת מחוץ לתחום ביתו או חצריו ולא הוכיח כי החזיקה למטרה כשירה.

המבקשת טוענת, כי בידיה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, לרבות דו"חות פעולה של שוטרים שתפסו את הסכין בחיפוש שערכו על גופו, הודעת המשיב במשטרה, דו"ח המעצר והסכין עצמה שנתפסה בתור מוצג.

לפי המבקשת, מתקיימת נגד המשיב עילת מעצר של מסוכנות לביטחון הציבור וזאת לאור מהות העבירה ונסיבותיה, וכאשר מסוכנות המשיב נלמדת ומתגברת נוכח סוג הסכין, מקום החזקתה (מקום בילוי הומה אדם) והעובדה כי המשיב "הסליק" את הסכין על גופו במטרה להסתירה.

בדיון בפניי טען ב"כ המבקשת עוד, כי אומנם אין לחובת המשיב עבר פלילי, אך הנ"ל כבר נחקר על החזקת סכין בעבר, ולכן מוחזק כמי שיודע טוב יותר שאסור לו להחזיקה.

ב"כ המבקשת עתר כאמור למעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, אך לחילופין ובהדגישו כי אין זו עמדת התביעה, הטעים, כי אם בית המשפט יסבור שיש מקום לחלופה הרי שהיא צריכה להיות במעצר בית מלא עם הפקדה ואיזוק אלקטרוני.

ב"כ המשיב לא חלק למעשה על קיומן של ראיות לכאורה ועל קיומה של עילת מעצר. הוא אומנם טען, כי לפי המשיב, הסכין נמצאה על הרצפה ליד רגלו, אך התמקד בטיעוניו כי ניתן לאיין את מסוכנותו של המשיב ע"י חלופה מתאימה, בהדגישו שמדובר באדם ללא עבר פלילי שעובד יחד עם אחיו (קבלן בניין) במרכז הארץ וכי יש במעצר בית חלקי עם ערבות צד ג' והפקדה כספית, כדי לספק חלופה מתאימה.

בבואו לדון בבקשה מעין זו על בית המשפט לבחון את שאלת קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר ובהמשך לבדוק האם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר על ידי חלופה שפגיעתה במשיב פחותה ממעצר ממש.

לעניין הראיות לכאורה, כאמור, אין חולק בדבר מציאת הסכין. לאחר שעיינתי בתיק המבקשת אני קובע שהראיות לכאורה שבפניי מתייחסות אף לעובדה שהסכין נמצאה על גופו של המשיב, "מוסלקת" בתוך גרב רגל ימין, ועל כן, יש ראיות לכאורה למיוחס לו בכתב האישום. דו"חות השוטרים בעניין זה מדברים בעד עצמם.

עיינתי גם בתמונה של הסכין, תמונה שיש בה לחזק את הראיות לכאורה וגם את המסוכנות שבהחזקת סכין מעין זו. כאן יצוין, שבכל הנוגע לעילת מעצר אין מחלוקת בין הצדדים כי עסקינן בעילת מעצר של מסוכנות. לדידי, אכן מדובר במסוכנות גבוהה שמתבטאת בעצם החזקת מכשיר פוגעני ומסוכן שדובר עליו רבות בפסיקה. "תת תרבות הסכין" הפכה מזמן למכת מדינה אשר מסכנת את בטחונו של הציבור, במיוחד בימינו אלה בהם מתרבים מקרי האלימות. מסוכנות זו מתקיימת על אחת כמה וכמה בענייננו, נוכח הסתרת הסכין בגרב רגלו של המשיב ונוכח מקום הימצאו בכניסה למתחם בילוי בחוף ימה של חיפה.

מאידך, אין להתעלם מכך שלמשיב אין עבר פלילי. עובדה זו חשובה מאוד, שכן גם אם נחקר המשיב בעבר, אין בכך כדי להעיד על הסתבכות חוזרת אלא שיש לראות במקרה זה כמקרה ראשון מסוגו וכך יש להתייחס אליו.

הלכה היא, כי יש לשאוף בבקשות מעין אלה לכך שהפגיעה בחירותו של המשיב תהייה פחותה ממעצר מאחורי סורג ובריח ובלבד שיהיה ניתן להשיג את אותה מטרה שעומדת מאחורי המעצר, שכן, חומרת העבירה כשלעצמה, אין בה כדי לשלול קיומה של חלופה מתאימה, ועל בית המשפט לבחון חלופת מעצר, גם בנסיבות מעין אלה.

הוא שנאמר:

"כידוע חומרת העבירה כשהיא לעצמה, אינה מצדיקה מעצר עד תום ההליכים, וגם כאשר קיימת חזקת מסוכנות, העולה מנסיבות המקרה, עדיין חייב בית המשפט לשקול אם חלופת מעצר עשויה להשיג את מטרת המעצר. במקרים רבים אין בידי הנאשם דרך להוכיח בראיות חיצוניות כי הוא לא ינצל את חלופת המעצר באופן שיסכן את ביטחון הציבור, או ישבש את הליכי המשפט, או יפגע בדרך אחרת במטרות המעצר. לפיכך, במקרים כאלה חייב השופט לסמוך במידה רבה על הרקע של הנאשם, ובעיקר על רקע עברייני ככל שהוא משתקף במרשם הפלילי ועל התרשמות אישית מן הנאשם ומנסיבות המקרה". (בש"פ 3442/98 מדינת ישראל נ' אייל מלכה. מאגרים משפטיים).

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ונתתי את דעתי לנסיבות המקרה, להעדר עבר פלילי של המשיב, לנסיבותיו האישיות ולמכלול השיקולים והטיעונים שהונחו בפניי, שוכנעתי כי ניתן להשיג את מטרות המעצר בתיק זה ע"י חלופת מעצר שפגיעתה בחרותו של המשיב תהיה פחותה ממעצר וכאשר המשיב שוהה במעצר בית מלא משך כל שעות היממה.

בקובעי זאת, לא התעלמתי מהמסוכנות אשר משתקפת מעצם החזקת סכין, שלכל הדעות הינה כלי מסוכן וקטלני, אולם בשל העדר עבר פלילי ומכלול הנסיבות, נראה לי כי עדיין ניתן לתת אמון במשיב וניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו, במקרה הנוכחי, ע"י מעצר בית מלא, איזוק אלקטרוני, הפקדה כספית והתחייבות עצמית.

התוצאה מכל האמור היא שאני מורה על שחרורו של המשיב ממעצר בתנאים המצטברים הבאים:

1.        המשיב ישהה ב"מעצר בית מלא", קרי - הוא יהיה מוגבל בתנועותיו וישהה בבית הוריו בכפר עילוט במשך כל שעות היממה וזאת עד לסיום ההליכים המשפטיים בתיק העיקרי.

            מובהר כי למשטרה זכות בכל עת לבקר בכתובת הנ"ל, על מנת לוודא כי המשיב מקיים את כל תנאי השחרור.