מדוול ואח' נ' יעקבסון ואח'

פסק דין

1.ענייננו בתביעה כספית בסך 7,079 ₪, בגין תשלום הוצאות תיקוני פח ברכב התובעת לאחר תאונה בה הייתה מעורבת ואחראית, לכאורה, הנתבעת 1, וכן תשלום שכ"ט שמאי והוצאות משפט.

2.התובעת 2 טענה, כי בתאריך 24/8/2010, בשעה 14:00 לערך, נסעה הנתבעת 1 לאחור ברכב שמספרו 91-647-63 תוך שיוצאת מחנייה ותוך שאינה נוקטת במשנה זהירות בנסיעתה לאחור וללא מכוון. בשל התנהלותה, לא הבחינה הנתבעת 1 ברכבו של התובע 1 אשר היה נהוג בידי התובעת 2 ואשר נסע בכביש, ופגעה בכנף השמאלית של רכב התובעת.

3.לטענת הנתבעות, התובעת 2, לא זאת בלבד שלא הוכיחה בעלות ברכב הנפגע וכן לא הוכיחה תיקון הנזק בפועל, אלא שיצאה מחנייה במקום אסור ובנסיעה לאחור ללא התבוננות ובדיקת הדרך, ותוך שהסתובבה פגעה היא ברכבה של הנתבעת 1.

4. בדיון שנערך בפני העידו התובעת 2 והנתבעת 1.

5.מעדותה של התובעת 2 עולה כי לאחר שקיבלה את המכה ברכבה, לא לקחה באופן מיידי את פרטיה של הנתבעת 1 זאת כיוון שלא ידעה מה לעשות ולכן, לאחר התייעצות עם בעלה, יצרה קשר עם מקום עבודה של הנתבעת ,2 קיבלה מספר הטלפון שלה ויצרה עימה קשר לבירור פרטיה המלאים.

עוד טענה, כי במקום בו עמדה עם רכבה היה לה שדה ראייה רחב ומרחב תמרון מרובה, על כן היה לה נוח לצאת מהמקום בנסיעה לאחור.

6.מעדותה של הנתבעת 1 עולה, כי יצאה מחנייה בנסיעה לאחור ופגעה ברכבה של התובעת 2. לטענתה, התובעת 2 עמדה עם הרכב במקום האסור לחנייה. לדבריה, יצאה בצורה איטית ומבוקרת מהחנייה תוך שמביטה במראה לאחור וכן לצד ימין שלה, כאשר בצד השמאלי, היכן שאסור לעמוד עם רכב, הייתה התובעת. כיוון שכך, לא הבחינה בתובעת שנסעה אף היא לאחור ממקום בו החנתה את רכבה בתחילה וככל הנראה סובבה רכבה לשם התחלת נסיעה לצד ימין של הנתבעת 1, כל זאת כאשר נמצאת מאחורי רכבה של נתבעת 1. כתוצאה כך פגעה הנתבעת 1 עם רכבה בכנף רכבה של התובעת 2. עוד ציינה, כי ברכבה מותקנים חיישני רוורס ואלו לא צפצפו, דבר המעיד על ההפתעה שבכניסת התובעת 2 לנתיב נסיעתה.

עוד טענה, כי לאחר האירוע הסכימו השתיים במקום כי נהגו שתיהן בצורה לא אחראית ועל כן נפרדו לשלום ללא החלפת פרטים. בהמשך, פנתה התובעת 2 למקום עבודתה של הנתבעת 1, לקחה את ספר הטלפון של זו ובהמשך התקשרה לנתבעת 2 וצעקה עליה.

7.כאמור, ענייננו בתביעת נזק אשר הצורך העיקרי בה לשם קבלת החלטה הינו הכרעה בין מהימנות העדים ורשלנותו של מי, אם בכלל, היא שגרמה לתאונה, זאת לאור העובדה כי אין מחלוקת בין הצדדים על כך שהאירוע התרחש אך נסיבותיו שנויות במחלוקת.

8.במעמד הדיון בתיק, הוצגו בפני ביהמ"ש תמונות ממקום האירוע וכן נערך שרטוט עליו הסכימו הצדדים, עליו ציירו הצדדים את השתלשלות העניינים עד לפגיעה. כמו כן, בהמשך לבקשת ביהמ"ש, הוגשו בפקס מסמכים המעידים על בעלות ברכב וכן קבלה על עלויות תיקון הרכב.

9.אם כן, לאור דברי הצדדים, הן לפרוטוקול והן מחוצה לו, ולאחר שתיארו בפני את התרחשות האירועים על גבי שרטוט, הגעתי לכלל החלטה כי יש לקבל את התביעה באופן חלקי בלבד. ואנמק החלטתי כדלקמן:

10.מהאמור לעיל עולה כי הנתבעת 1 נסעה עם רכבה לאחור, זאת תוך שאינה בודקת כראוי את תווי הדרך והמשתמשים בה, תוך שבוחנת רק את תווי השטח מאחורי ומצידה הימני ומתעלמת מצידה השמאלי והמתרחש בו, כאשר מסתמכת על העובדה כי מדובר באיזור אסור לחנייה ותוך שמשערת כי בשל כך לא סביר כי מצד זה יגיע רכב. דא עקא, שעל הנוסע לאחור עם רכבו חלה חובה לבחון היטיב את כלל תווי הדרך ואל לו להסתמך על השערות כאלו או אחרות, שכן עדיף מראה עיניים.

בהתנהלותה זו, תרמה הנתבעת לקרות התאונה והאשם רובץ על כתפיה.

11.אף מתמונות הפגיעה ברכבים, מדו"ח שמאי הרכב וכן מדברי הנתבעת 1 עצמה, ניתן לראות בבירור כי היא זו שפגעה בפועל בתובעת ואין מדובר בפגיעות חזיתיות או חזית-אחור.

12.יחד עם זאת, הרי שלאור הסברה של התובעת 2 כי החלה בנסיעה לאחור וסטתה לצד ימין שלה, אשר הינו אותו שטח שהיה לשמאלה של הנתבעת 1 (שכן בתחילה עמדו כאשר חלקו האחורי של כל אחד מהרכבים מופנה לכיוון הרכב השני), זאת על מנת לסובב רכבה ולהתחיל בנסיעה קדימה ותוך שהנסיעה לאחור נעשית בניגוד לכיוון הנסיעה במקום, לתוך איסור אסור בחנייה וכן מחוץ לטווח ראייתה של הנתבעת, הרי שיש בנתונים אלה בכדי להעיד על אשם תורם של התובעת לקרות התאונה.

13.אשר על כן, לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, התרשמתי כי לשני הצדדים גם יחד יש חלק בגרימת התאונה.

14.לפיכך, אני קובעת כי דינה של התביעה להתקבל באופן חלקי, כך שהנתבעות יישאו ביחד ולחוד ב-50% מסך התביעה, קרי 3,540₪, והתובעת עצמה תישא ביתרת התשלום, קרי 50% שהינם 3,539 ₪, זאת בהתאם למסמכים שצורפו ומעידים על הערכת בעלות ברכב, הנזק ושכ"ט השמאי.

15.סכום זה שעל הנתבעות לשלם, ישולם תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.