מדובוי נ' הוט

פסק דין

התובע התקשר עם הנתבעת בהסכם לאספקת שירותי אינטרנט.

ההתחייבות היתה לשנה.

במהלך השנה ביקש התובע "להקפיא" את קבלת השירות למשך שלושה חודשים וכך אף פעלו הצדדים.

לאור ה"הקפאה" הסתיימה ההתחייבות של התובע כלפי הנתבעת ביום 12.2.10.

התובע נותק משירותי הנתבעת ביום 11.2.10, קרי; יום לפני תום תקופת ההתחייבות.

לפיכך, אף זוכה התובע בחלק היחסי של התשלום עבור חודש פברואר, תשלום הנגבה מראש, בסך של 41.40 ₪.

אלא מאי? התובע חויב לאחר הניתוק בסך של 159.47 ₪.

פניה אל הנתבעת העלתה כי מדובר בטעות שכן "המערכת" זיהתה הפרה של ההסכם וחייבה את התובע בסכום ההטבה לה זכה מכח המבצע, הגם ועמד בהתחייבותו.

התובע ורעייתו פנו לנתבעת בעל פה ובכתב וביקשו שיושב להם הסכום בו חויבו ביתר בשל הטעות.

הנתבעת אינה מתכחשת לפניות התובע ורעייתו, מאשרת כי נפלה טעות וגם את העובדה שעד למועד הדיון – 27.4.11! לא הוחזר הסכום דנן.

אשר למשלוח הודעה בדבר סיום תוקף המבצע, שוכנעתי מן הפלט שהציגה הנתבעת כי נשלח לתובע מכתב בהתאם לקבוע בחוק (להלן: "תקופת ההודעה") – ס' 13א.(א)(3).

אמנם המכתב עצמו לא הוצג ונשלח כביכול מס' ימים לפני המועד אך איני סבור כי נתוני הפלט שונו על מנת להוליך שולל את בית המשפט, ומביא בחשבון את פרק הזמן שהמכתב נמצא בטיפול הדואר ועד להגיעו לידי התובע.

אף על פי כן, לא ניתן הסבר משכנע לאי החזרת הסכום בו חויב התובע ביתר.

ברי כי כל אדם ותאגיד אינם חפים מטעויות.

לנתבעת ניתנו מספר הזדמנויות וזמן רב על מנת לתקן את הטעות ולמנוע את הגשת התביעה אך הנתבעת בחרה מטעמיה שלא לעשות כן.

שומה היה על הנתבעת לתקן את הטעות מיד ולכל המאוחר עם הפניה הראשונה אליה.

ניתן היה להתחשב אף אם הנתבעת היתה משיבה את הסכום בצירוף הפרשי ריבית והצמדה והוצאות גם מיד לאחר קבלת כתב התביעה.

לפיכך, סבורני כי הצדק עם התובע וכי התובע זכאי בנוסף להחזרת קרן הסכום בצירוף הפרשי ריבית והצמדה וגם לפיצוי לדוגמא ללא הוכחת נזק האמור בסעיף 31א(2א) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א – 1981.

לאחר שקלא וטריא ובהתחשב בכך שהסכום המירבי לפיצוי עומד על סך של 10,000 ₪ ובנסיבות המקרה – אני מחייב את הנתבעת בפיצוי לדוגמא בסך של 3,000 ₪.