מדהלה נ' מ.י. לשכת תביעות תעבורה שפלה

פסק דין

רקע, הכרעת הדין וגזר הדין של בית משפט קמא

1.לפניי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה ברמלה (כב' השופטת רחל טאובר ז"ל) מיום 31.12.10 שניתן בתיקים פל 233/08, פל 314/08 ו-פל 105/08.

2.בפסק הדין הרשיע בית המשפט את המערער בעבירות שיוחסו לו בשלושת כתבי האישום, אשר כללו 4 אישומים של נהיגה בשכרות, לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) (להלן: "פקודת התעבורה").

3.לפי אותם כתבי אישום ואישומים נמצא המערער ב-4 מועדים שונים, הראשון שבהם ב-18.10.07, והאחרון שבהם ביום 24.1.08, כשהוא נוהג ברכב, ובבדיקת שתן שמסר נתגלו ממצאים המעידים על שימוש בסם מסוג קנאביס.

4.בהכרעת הדין קבע בית המשפט כי משהוכיחה התביעה שבגופו של המערער נמצא סם מסוכן, עמדה בנטל ההוכחה ואין היא צריכה להוכיח השפעת הסם על הנהיגה. יתרה מכך, מעדותו של ד"ר גופר מטעם התביעה עולה כי המערער היה תחת השפעת הסם במהלך הנהיגה.

ביתה המשפט דחה את טענת המערער כי בדיקות השתן אינן קבילות כראיה, וזאת שכן המערער מסר אותן מרצונו החופשי, ולאחר שהתקיים לגביו חשד סביר.

בית המשפט דחה גם את הטענה כי על התביעה להוכיח יסוד נפשי, דהיינו כי המערער מודע לכך שיש בגופו תוצרי חילוף של סם מסוכן.

בית המשפט דחה את טענות המערער לפגמים בשרשרת הראיות וקבע כי לא נמצא פגם מהותי בשרשרת העברת דגימות בדיקות השתן, ולא התעורר כל ספק שמא לא מדובר בדגימות שמסר המערער.

בית המשפט קבע גם המערער עשה שימוש בסם על בסיס יומיומי או שבועי, באופן ששלל את יכולת הנהיגה שלו בבטחה מלאה.

5.בגזר הדין החליט בית המשפט כי יש ממש בדרישת התביעה להטיל על המערער עונש מאסר בפועל, על מנת שלא יהווה סיכון לעצמו ולציבור המשתמשים בדרך, כשהוא מעשן סמים ולאחר מכן נוהג, כאשר מדובר ב-4 מקרים בתאריכים שונים, המערער ניהל משפט ממושך, שירות המבחן נמנע מהמלצה וציין כי "לא פחת הסיכון מהתנהגות בעייתית חוזרת", ולמערער עבר תעבורתי ופלילי מכביד.

לבסוף, לאחר התלבטות, ובהתחשב בכך שהעבירות בוצעו כ-4 שנים לפני פסק הדין ומאז לא היו למערער הרשעות דוגמת אלו בהן הורשע, החליט בית המשפט שלא לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל, שכן ניתן להשיג את מטרת הענישה בהחמרת רכיבי הענישה האחרים.

בית המשפט גזר, אפוא, על הנאשם מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודש, פסל אותו מלהחזיק רשיון נהיגה משך 6 שנים, וחייב אותו לשלם קנס בסך 10,000 ₪ ולחתום על התחייבות בסך 10,000 ₪.

נימוקי הערעור

6.אמנם, לפי סעיף 64ב(2) לפקודת התעבורה קיימת חזקה כי מי שבגופו נמצא סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן הוא שיכור, אלא שמדובר בחזקה הניתנת לסתירה, ובעניינו הביא המערער די ראיות על מנת לסתור חזקה זו.

7.בדיקות השתן שנמסרו על ידי המערער אינן קבילות כראיה בשל מספר טעמים:

א.לא התקיים חשד סביר כי המערער הוא שיכור ולפיכך לא קמה סמכות לשוטר לדרוש בדיקת שתן.

ב.לא ניתן ולא תועד הסבר שניתן למערער בדבר מטרת בדיקת השתן, בקשת הסכמתו לנטילת הדגימה, והסבר בדבר המשמעות המשפטית של סירוב להיבדק.

אין די בהסכמה עצמה, מקום בו לא קדם לה ההסבר הנדרש לפי הפקודה, שכן אין מדובר במקרה זה בהסכמה מדעת.

בחלק מהבדיקות לא נשמרה השרשרת הראייתית המבטיחה כי השתן שנלקח מהמערער הוא זה שנבדק במעבדה.