מדהלה נ' מדהלה ואח'

החלטה

ראשית דבר

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה ובמעמד צד אחד כנגד המבקשים ביום 17.3.09.

ביום 23.12.2010 התקיים דיון במעמד הצדדים וב"כ והצדדים טענו בפני בע"פ ולאור בקשה מאוחרת יותר להגשת סיכומים בכתב, ניתנו הוראותיי להגשת סיכומים בכתב, כמבוקש ולאחר הגשת סיכומי המבקשים וסיכומי התגובה ולאחר שחלף המועד להגשת סיכומי התשובה והוברר על ידי ב"כ המבקשים בשיחה טלפונית שקיימה עמו מזכירות ביהמ"ש לאחר חלוף המועד להגשתם כאמור כי אין בכוונתו להגישם, ולמקרא כל טענות הצדדים בכתב ובע"פ, כפי שנטענו במסגרת הבקשה לביטול פסק דין, התגובה והתשובה ובמסגרת הטיעונים שנטענו בדיון וכן במסגרת סיכומי הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש לבטל את פסק הדין על פי שיקול דעת ביהמ"ש ולא מחובת צדק וכי יש להתנות את הביטול בהוצאות, ואבאר;

המסגרת העובדתית וטענות הצדדים

טיעוני המבקשים בקצרה מחד:

יש לבטל את פסק הדין מחמת הצדק מכיוון שכל עוד לא הוסדר הנושא של האגרה, המשיב לא היה רשאי להמציא למבקשים את כתב התביעה ולא החל המרוץ המועד העומד למבקשים לצורך הגנת כתב ההגנה. נטען כי לא היה מקום לעתור לפס"ד על בסיס המצאה של תביעה שנעשתה טרם תשלום האגרה ובמקרה שלנו - בטרם ניתנה החלטה בבקשה לפטור מאגרה.

יש לבטל את פסק הדין מתוקף שק"ד ביהמ"ש:

א.מהסיבה שב"כ המשיב בעצמו הבהיר בחלקו של הדיון שמחוץ לפרוטוקול שהמשיב הינו בעל מחצית מהזכויות שלהן הוא טען בתביעתו, 12.5% ולא 25% כפי שנרשם בטעות בפסק הדין (בשל טענת חזקת השיתוף בין בני זוג אשר הוגשה לבית המשפט לענייני משפחה בראשל"צ) ולכן פסה"ד היה צ"ל במקרה הגרוע ביותר רק חצי מהסכום.

ב.מכיוון שסכום שכר הדירה הנטען והמוכחש היה אמור לשמש עפ"י ההסכם אשר קיבל תוקף של פסק דין קודם כל לכיסוי החובות של העסק, אשר מרביתם נוצרו כתוצאה מהתנהגות והתנהלות המשיב, כך, לטענת המבקשים.

ג.מכיוון שניתן פס"ד גם כנגד המבקשים 2-3 בעילה חוזית ולפיה הצדדים היו אמורים להשכיר את הנכס ולקבל שכ"ד, ולכן מכיוון שהנכס לא הושכר בסופו של דבר, נתבעו הפסדי שכ"ד רעיוניים, וזאת למרות שהנתבעים 2-3 אינם חלק מבעלי הזכויות בנכס והם גם לא היו חלק מהחוזה שנכרת בין שני האחרים (המבקש 1 והמשיב).

ד.מכיוון שהסכום שנתבע התבסס על שכ"ד לא ריאלי שהיה מספר שנים קודם לכן, כאשר מצבו של הנכס ואפשרויות השימוש בו (כולל היכולת ו/או אי היכולת לקבל רישיון לניהול עסק) היו שונים לחלוטין.

ה.מכיוון שעפ"י אותו הסכם אשר היווה את הבסיס לתביעה, המבקש 1 והמשיב היו אמורים להשכיר את הנכס בתיאום מראש בין כל הצדדים ולא המבקשים בלבד, ולכן אין למשיב אלא להלין על עצמו בלבד, שהוא לא דאג להשכרת הנכס.