מדהלה נ' גנין

פסק דין

מבוא

1.ביום 16/7/2009, במסגרת עבודתו כמתווך, הראה התובע לנתבעת דירה בת 5 חדרים ברחובות (להלן: "הדירה").

במועד זה, חתמה הנתבעת על הסכם, לפיו, במקרה שהיא או מי מבני משפחתה ירכשו את הדירה, תשלם לתובע 2% ממחיר הקניה, בתוספת מע"מ כחוק. כן חתמה הנתבעת על כך שהיא מאשרת כי חתימתה על הסכם זה תהווה ראיה מכרעת לכך שקיבלה מהתובע את כל הפרטים הנדרשים על פי חוק, וכי התובע הינו "גורם יעיל" שהביא להתקשרות בקשר לדירה (להלן: "ההסכם").

2.בחודש דצמבר 2009, פנו הנתבעת והוריה לאחיה של בעלת הדירה אורי וכטל (להלן: "וכטל"), וביום 23/12/2009, לאחר משא ומתן שהתנהל בין הצדדים, נחתם הסכם לפיו רכשו הורי הנתבעת את הדירה תמורת 1,410,000 ₪.

 טענות הצדדים

3.לטענת התובע, משהראה לנתבעת את הדירה, ומשחתמה הנתבעת על הסכם התיווך, הרי שהנתבעת מחויבת בתשלום דמי התיווך בגין רכישת הדירה על ידי הוריה.

4.לטענת הנתבעת, למרות שאין מחלוקת כי התובע אכן הראה לה את הדירה, כאשר פנתה לוכטל היה זה בעקבות מודעה במרשתת ("אינטרנט"), ללא כל קשר לכך שראתה את הדירה קודם לכן וכי היא כלל לא זכרה את הדירה כאחת מהדירות שהראה לה התובע. לפיכך, לטענתה, התובע לא היה "גורם יעיל" בעסקה.

5.יצוין עוד, כי בין הצדדים התגלעה מחלוקת אם במהלך רכישת הדירה היה בתוקף הסכם בלעדיות בין התובע לבין וכטל.

דיון והכרעה

6.השאלה העומדת להכרעה בענייננו היא האם התובע מהווה "גורם יעיל" בעסקת מכירת הדירה להורי הנתבעת, בהתאם לדרישת סעיף 14(א)(3) לחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו-1996.

לעניין זה העידו בפניי התובע, הנתבעת ווכטל.

7.כאמור, אין מחלוקת כי התובע הראה לנתבעת את הדירה.

8.עם זאת, לטענת הנתבעת, כפי שעולה מתצהירה ומעדותה, היא כלל לא זכרה את הדירה, היא ראתה את הדירה למספר שניות בלבד מבלי שהייתה כלל מעוניינת לראות אותה, שכן הייתה זו דירה של חמישה חדרים בעוד היא חיפשה דירה של שלושה חדרים, והיא הגיעה לדירה בהמשך בעקבות מודעה המציעה את הדירה למכירה, מבלי קשר לכך שראתה את הדירה קודם לכן. לפיכך, לטענתה, התובע אינו מהווה גורם יעיל בעסקה (ראו פרוטוקול, עמוד 14, שורות 8-12 וסעיפים 7-26 לתצהיר הנתבעת).

9.מנגד, התובע העיד כי הנתבעת חתמה על ההסכם ולאחר מכן ראתה את הדירה. הוא הכחיש את טענתה של הנתבעת כי ביקשה לראות דירת חמישה חדרים, כי אמרה לו כי אינה מעוניינת לראות את הדירה וכי הביקור בדירה היה קצר מאד. כן העיד כי במועד בו ראתה את הדירה, היה עימה אביה (פרוטוקול, עמוד 10, שורות 28-30; עמוד 11, שורות 1-5; עמוד 12, שורות 6-8).

10.וכטל העיד כי הנתבעת התקשרה אליו וביקשה ממנו לראות את הדירה וציינה כי היא מכירה אותה. בעדותו ציין כי איננו יודע את הסיבה לכך שהכירה את הדירה. בעקבות שיחה זו התייצבו הנתבעת והוריה בדירה, ותוך זמן קצר מאד, כשעה שעתיים לערך, החליטו שהם מעוניינים לרכוש את הדירה (פרוטוקול, עמוד 6, שורות 26-31; עמוד 7, שורות 8-11; עמוד 8, שורות 1-8, 11-17).

11.במחלוקת העובדתית מצאתי להעדיף את גרסת התובע ווכטל על פני גרסת הנתבעת. זאת, משום שעדותם הייתה מעוררת אמון והיא חיזקה זה את עדותו של זה.

עדותו של התובע הייתה מאוזנת, מדויקת ומהימנה. הוא לא היסס לומר כי אינו זוכר פרטים, שיכלו לחזק את גרסתו. כך למשל, העיד כי אינו זוכר אם הנתבעת הביעה התעניינות בדירה (פרוטוקול, עמוד 13, שורות 10-11). כן השיב כי לא ראה את פרטי הוריה של הנתבעת בעיניו לאחר ששמע כי הם רכשו את הדירה (עמ' 12 שורות 23-24).

אף גרסת וכטל הותירה רושם מהימן בעיני. התרשמתי כי הוא איננו מעוניין להיטיב או להזיק למי מהצדדים וכי עדותו מאוזנת ונטולת אינטרס. כך למשל, אישר, מחד, כי התובע לא היה חלק בעסקת מכירת הדירה להורי הנתבעת (פרוטוקול, עמוד 10, שורות 2-4), ומסר כי סבר שהסכם הבלעדיות עם התובע הסתיים ולפיכך פרסם מודעה עצמאית (פרוטוקול, עמוד 9, שורות 25-26). מאידך העיד כי הנתבעת מסרה לו כי היא מכירה את הדירה וכי הוא שילם לתובע בגין דמי תיווך בעקבות מכירת הדירה, נוכח הסכם הבלעדיות (פרוטוקול, עמוד 8, שורות 31-33, עמוד 10, שורות 22-24).

12.מנגד, לא מצאתי לקבל את עדותה של הנתבעת, אשר סתרה מסמך שחתמה עליו ואת עדויות עדי התביעה. הנתבעת לא התייחסה בעדותה לטענות התובע כי אביה נכח בדירה בעת שביקרה בה ביום 16.7.2009, ואביה לא העיד מטעמה על כך, על אף שהוגש תצהיר מטעמו. העובדה כי אביה של הנתבעת לא העיד פועלת לחובתה של הנתבעת שכן על פי הפסיקה, הימנעותו של צד מלהביא עד מהותי פועלת לחובתו (ראו ע"א 293/90 פיליפ גרינהולץ נ' יעקב מרמלשטיין, פורסם במאגרים המשפטיים, 1994).