מגר נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי ערעור של המערערת חנה מגר, שלא מצאה דרכה לבית משפט זה, הדן בעניינה, דהיינו, ערעור על פסק דין שפסק בית המשפט לתעבורה בת"א-יפו [כב' השופטת נועה פראג-לבוא].

המערערת הואשמה בבית משפט קמא בכך שביום 12.09.08 בשעה 06:30 לערך, בנהגה בדרך יפו בת"א הייתה מעורבת בתאונה עם רכב אלמוני, בתאונה הייתה מעורבת עת נהגה כשהיא שיכורה עפ"י בדיקת דם נמצאו בדמה 146 מיליגרם אלכוהול לכל 100 מיליליטר דם.

השעה כעת 13:10, המערערת זומנה לשעה 12:30. בית המשפט ממתין וממתין לה ומי לא באה? המערערת.רק מטעם זה יש מקום לדחות את הערעור עפ"י הוראות סעיף 208 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982.

בערעורה של המערערת מספר טענות רב, בין היתר, הטענה שבית משפט קמא, ללא כל הצדקה, הרשיע אותה גם בגרימת תאונת הדרכים, ואציין שלא כך הדבר. המערערת כלל לא הואשמה בגרימת תאונת הדרכים בכתב האישום, אמנם הואשמה לבד מעבירה של נהיגה בשכרות, גם בנהיגה בקלות ראש, אך זאת בשל הנהיגה בשכרות ולא בשל אחריות לתאונה. חלק זה בערעור, כמובן, מיותר ושלא לצורך.

דעתי הינה, שלעניין ההרשעה בעבירה של נהיגה בקלות ראש, היה על בית משפט קמא שמי שנוהג כאשר הוא שותה בשעות הלילה ומבלה אחר כך ונוהג כשהוא שיכור, בוודאי שיש הצדקה להרשיעו בנהיגה בקלות ראש לפי סעיף 62 (2) לפקודת התעבורה.

לעניין הנהיגה בשכרות, בא כוחה של המערערת מעלה טענות כרימון, אותן סיכם בכתב הערעור ובסיכומיו לבית משפט קמא, שהינם חלק מהודעת הערעור.

אחת הטענות הינה, שעל בית המשפט היה לזכות את המערערת ולו לשם סיכומי התביעה.

אזכיר, שסיכומים של טענות הינן אפשרות ולא חובה ובית משפט גם יכול להרשיע וגם לזכות מבלי לשמוע סיכומים כלל.

ב"כ המערערת טוען כי עדותו של מומחה התביעה, דר' גופר, בחוות דעת המומחה שהגיש של המכון לטוקסיקולוגיה קלינית, איננה מצדיקה הסתמכות עליה לצורך ההרשעה, וזאת משום שאין בה כדי לגלות את שיש לגלות לצורך ההרשעה, ובעיקר בשל שכל החומר עליה מבוססת כל קביעותיה לא היה בידי התביעה, ולכן גם לא בידי ההגנה.

כן טוען ב"כ המערערת באשר לתעודת עובד הציבור שהוגשה לבית משפט קמא וטיבה ותוכנה וטענות נוספות.

בית משפט קמא, בהכרעת דין מפורטת וארוכה, במקרה זה, התייחס לכל טענותיו של המערער כפי שבאו בהכרעת דינו ודחה אותן, תוך שהוא קובע קביעות עובדה, תוך שהוא מציין שהמערערת נהגה בשכרות תוך שהיא מגיעה למסקנה זו, גם על סמך הודאתה בשתיית שתי מנות משקה, וגם התנהגותה על הכביש מעידה על מצבה. כן ייחס בית משפט קמא משקל לעובדה שחברתה של המערערת, אשר צפוי היה שתעיד אותה כעדת הגנה, היא הייתה ברכב עובר לתאונה, לא זומנה להעיד.

בית משפט קמא התייחס, כאמור, לכל טענותיו של המערער, אך אוסיף גם אני שאינני סבור שהכרעת דינו של בית משפט קמא אינה נכונה היא.

ב"כ המערער חסך בשאלותיו לעדי התביעה, עדותו של המומחה, מר גופר, נמשכה על פחות מעמוד אחד, חקירה ראשית ונגדית. ב"כ המערערת שאל אותו לא יותר משש שאלות ולא יסף, ואח"כ, בסיכומיו, ביקש לשכנע את בית משפט קמא שאין לסמוך עליה.

כאן יש להזכיר, שאם היו חוסרים בחומרים, וכנראה היו, שעליהם התבססה חוות הדעת, על ניירות העבודה של המומחה ושל אחרים כפי שהוצגו לב"כ המערערת, אין לו לבוא בטרוניה אלא אל עצמו, משלא עתר לקבלם באמצעות סעיף 74 לחסד"פ. לו היה מבקשם, כל חומר שהיה מבקש, יש להניח שהיה מקבל.

עד כאן בקליפת אגוז הנני דוחה את הערעור על הכרעת הדין, כי כאמור, המערערת לא התייצבה לדיון בעניינה.

באשר לעונש, בוודאי שאין מקום להתערב בו. עונש הפסילה שפסל בית משפט קמא את המערערת לא היה כבד מדי, בהינתן העובדה שבית משפט קמא גזר לה למערערת תקופה של 28 חודשי פסילה בפועל, מעט בלבד מעבר לפסילת המינימום. הקנס אותו פסק הוא קנס נמוך לכל הדעות, 2,000 ₪, שחולק לעשרה תשלומים, כאילו מדובר בתשלום בקנס שיש לשלמו בתשלומים בכרטיס אשראי.

יתר רכיבי גזר הדין הם אינם מכבידים והערעור נדחה על שני חלקיו.

ניתנה והודעה היום י"ד אדר תשע"ב, 08/03/2012 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט