מגנאזי נ' הוד השרון ואח'

החלטה

זוהי בקשה ל"עיון חוזר" בהחלטתי מיום 1.11.10 לדחות את בקשת הנתבעות לביטול פסק הדין שניתן נגדן במעמד צד אחד. החלטתי לדחות את הבקשה. אלה טעמיי:

העובדות

התובעת הגישה לבית המשפט לתביעות קטנות תביעה בגובה 30,00 ₪ נגד הנתבעות בעילה נזיקית.

הנתבעות קיבלו את כתב התביעה וזומנו כדין לישיבה שנקבעה ליום 31.5.10. הנתבעות לא הגישו כתב הגנה ולא התייצבו לדיון. לאחר ששמעתי את עדות התובעת החלטתי לקבל את התביעה בחלקה, ופסקתי כי על הנתבעות לפצות את התובעת ב-24,000 ₪ בתוף 30 יום מיום ההמצאה.

ביום 5.10.10 הגישו הנתבעות בקשה לביטול פסק הדין. לטענת הנתבעות, עקב טעות אנוש שנעשתה בתום לב ובגין תקלה טכנית במחשבי הנתבעת 2, לא הוגש כתב הגנה והנתבעות לא התייצבו לדיון. הנתבעות טענו כי נודע להן על דבר הטעות ומתן פסק הדין בהעדר, רק עם פתיחת הליכי הוצל"פ נגדן בסוף חודש ספטמבר 2010. לבקשה צורף תצהיר מטעם עובדת בנתבעת 2, לתמיכה בעובדות שנטענו בבקשה.

ביום 6.10.10 נעתרתי לבקשה והוריתי כי פסק הדין יבוטל והתביעה תיקבע לדיון אם ישלמו הנתבעות לתובעת הוצאות בגובה 1,500 ₪ עד ליום 31.10.10. במקביל נעתרתי לבקשת הנתבעות והוריתי לעכב את הליכי ההוצאה לפועל של פסק הדין.

ביום 1.11.10 הודיעה התובעת לבית המשפט כי הנתבעות לא שלמו לה את הוצאות המשפט שפסקתי בהחלטתי מיום 6.10.10. התובעת מסרה כי שלושה שבועות קודם לכן קיבלה מאת הנתבעות את בקשותיהן (לביטול פסק דין במעמד צד אחד ולעיכוב הליכים) וכן את החלטות בית המשפט בבקשות אלה. התובעת הצהירה כי הנתבעות לא שילמו לה את סכום ההוצאות, ובנסיבות אלה בקשה להחזיר על כנו את פסק הדין שניתן במעמד צד אחד.

משהוברר כי הנתבעות לא שילמו לתובעת את הוצאות המשפט, החלטתי ביום 1.11.10 לדחות את בקשתן לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד. כן קבעתי כי ניתן לשוב ולבצע את פסק הדין.

ביום 3.11.10 הגישו הנתבעות בקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 1.11.10.

הנתבעות טוענות בבקשה הנוכחית כי החלטת בית המשפט מיום 6.10.10 לא פורסמה באתר האינטרנט של מערכת בתי המשפט, ועל כן לא ידעו על דבר קיומה. הנתבעות טוענות כי משחלף "זמן" שלחו הנתבעות נציג מטעמן למזכירות בית המשפט ואז למדו על דבר קיומה של ההחלטה. לדעת הנתבעות "נהיר וברור כי לו היתה ההחלטה הנדונה מתעדכנת באתר בתי המשפט, היו הנתבעים, אשר פעלו מלכתחילה לביטול פסק הדין, נושאים בתשלום במועד...".

הנתבעות אינן מפרטות בבקשתן מתי נודע להם תוכן ההחלטה. הבקשה אף אינה נתמכת בתצהיר כנדרש.

הוריתי לתובעת להגיב לבקשה זו עד ליום 25.11.10. התובעת טוענת כי ניתנו לנתבעות די והותר הזדמנויות להופיע ולטעון טענותיהם בבית המשפט, ומשלא עשו כן אין להן אלא להלין על עצמן. התובעת גורסת כי טענת הנתבעות כי לא ידעו על דבר ההחלטה אינה נתמכת בתצהיר והיא תמוהה לגופה. כמו כן הנתבעות לא שילמו את הוצאות המשפט לתובעת עד עצם היום הזה.

דיון

דין הבקשה להידחות בשל התנהגות הנתבעות.

הנתבעות ידעו על מועד הדיון בתביעה ועל הצורך להגיש כתב הגנה. הן לא הגישו כתב הגנה במועד ולא התייצבו לדיון. בנסיבות אלה ניתן נגד הנתבעות פסק דין בהעדר.

טענתן המאוחרת של הנתבעות בדבר תקלה טכנית שנפלה במשרדי הנתבעת 2 לא שכנעה לגופה ובוודאי שלא היה בה כדי לרפא את מחדליה של הנתבעת 1 (שאף היא זומנה כדין). למרות האמור נעתרתי לבקשת הנתבעות והוריתי כי פסק הדין יבוטל בכפוף לתשלום הוצאות בגובה 1,500 ₪ עד ליום 31.10.10.

הנתבעות לא שילמו את סכום ההוצאות במועד. טענתן היא כי לא ידעו את תוכן החלטת בית המשפט, משום שזו לא פורסמה באתר האינטרנט של מערכת בתי המשפט.

לא השתכנעתי כי יש אמת בטענה זו של הנתבעות, מכל אחת מן הסיבות הבאות: ראש וראשון, משום שבתיק בית המשפט אישור מסירה כדין מיום 12.10.10 לנתבעת 1. כידוע, פרסום באינטרנט אינו בגדר המצאה כדין, ואילו אישור מסירה של דבר דואר – כן; שנית, משום שהתובעת טענה עוד בתגובתה מיום 1.11.10 כי הנתבעות המציאו לה את הבקשות לעיכוב ביצוע פסק הדין ולביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד בצירוף שתי ההחלטות השיפוטיות – והנתבעות אינן מכחישות טענה זו של התובעת בבקשתן הנוכחית; שלישית, משום שהנתבעות הגישו את בקשתן לביטול פסק הדין לאחר שהחלו הליכי ביצועו. על רקע זה טענתן כי עקבו אחר מתן החלטה בעניין זה רק באתר האינטרנט של מערכת בתי המשפט אינה משכנעת כלל; רביעית, משום שבניגוד לאופן בו נהגו בבקשה הראשונה, הנתבעות לא צרפו תצהיר לתמיכה בטענה עובדתית זו.

בנסיבות אלה אין אפוא מקום לקבל את טענות הנתבעת בנוגע לידיעתן אודות החלטת בית המשפט מיום 1.11.10. נראה כי הנתבעות ביקשו ליהנות מן הדבש שבהחלטה (ביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד ועיכוב הליכי ביצועו) והתעלמו מן העוקץ (תשלום הוצאות לתובעת כתנאי לביטול פסק הדין).