מגן דוד אדום נ' בכר

החלטה

בפני התנגדות לתביעה בסכום קצוב בסך של 1,308 ₪.

בכתב התביעה טוענת המשיבה, כי סיפקה למבקש שירות של אמבולנס ביום 27.5.03, אולם המבקש לא שילם בגין שירות זה, למרות הפניות אשר נעשו אליו בעניין.

ביום 24.1.11 הגיש המבקש התנגדות לתביעה. בסעיף 5 להתנגדות מציין המבקש, כי האזהרה נמסרה לרעייתו באמצעות שליח ביום 13.12.10, קרי: למעלה מ 30 יום טרם הוגשה ההתנגדות.

בהתנגדותו טוען המבקש, כי נפגע בתאונה ביום 27.5.03 ובעקבות זאת גם פונה לבית החולים באמצעות אמבולנס של המשיבה. הטיפול בתשלום עבור הפינוי, טוען המבקש, היה באחריות חברת הביטוח שלו וזו, למיטב זכרונו, שילמה את החוב וגבתה ממנו דמי השתתפות עצמית. עוד טוען המבקש, כי לא קיבל כל דרישת תשלום בגין החוב במשך תקופה ממושכת, ולמעשה עד דצמבר 2009 ולכן גם סבר שהחוב שולם על ידי חברת הביטוח.

במהלך הדיון נחקר המבקש על תצהירו והצדדים סיכמו טענותיהם בקצרה.

ראשית לכל, טוענת המשיבה, שיש לדחות ההתנגדות על הסף בשל האיחור בהגשתה. אין מחלוקת על כך שהמבקש איחר בהגשת ההתנגדות. התנגדות אשר היה חייב להגיש עד ליום 13.1.11 הוגשה בפועל רק ביום 24.1.11. כאשר פונה אדם בבקשת סעד כלשהו לבית המשפט, שומה עליו לפעול במסגרת המועדים אשר קצב המחוקק, אשר רק כך יכול בית המשפט ליתן הכרעה מהירה, יעילה וצודקת, בסכסוך אשר בפניו. המבקש לא היה רשאי להגיש התנגדותו לאחר המועד אשר נקבע ואין משמעות לכך, כי מדובר באיחור לא משמעותי. אמנם, לבית המשפט סמכות להאריך מועדים אשר נקבעו בחיקוק, אך לשם כך יש צורך בהגשת בקשה, בהבאת "טעם מיוחד" לאיחור. המבקש לא עשה כן. כל שעשה המבקש הוא לציין, בתצהיר התומך בהתנגדות, כי הינו כולל "הארכת מועד להגשת ההתנגדות". כך ותו לא. בלי בקשה, בלי נימוקים, בלי טעמים מיוחדים.

על אף זאת, לבית המשפט סמכות טבועה להאריך מועדים בין אם הוגשה בקשה ובין אם לא הוגשה בקשה, אלא שהשימוש בסמכות טבועה זו ייעשה במקרים בהם מתברר שעלול להגרם עיוות דין וחוסר צדק.

מעיון בהתנגדות עצמה, מסתבר, שהמבקש טוען שהתשלום נשוא התביעה כבר שולם אי אז על ידי חברת הביטוח. בתקופה אשר חלפה מיום שהומצאה לו האזהרה ועד ליום הגשת ההתנגדות, יכול היה המבקש לכל הפחות לנסות ולאתר מסמכים אשר יאששו טענה שכזו. המבקש לא עשה כן וכך לא ניתן למצוא בהתנגדות כל פירוט באשר למועדים בו שולם אותו תשלום, כביכול, באשר לזהות המשלם וכיוצ"ב. כל שיש בהתנגדות הינה טענה כוללנית לפיה בוצע התשלום בעבר.

לא זו אף זו, שבמהלך הדיון, בעת חקירת המבקש, הציג המבקש גירסה הפוכה לחלוטין לגירסתו בהתנגדות. בחקירתו טען המבקש, כי הוא זה אשר שילם את התשלום למשיבה. זהו, איפוא, מקרה מובהק של הגנת בדים כאשר הטיעון בעדות סותר לחלוטין את הטיעון בהתנגדות.

בשים לב להעדר הפירוט ולסתירות הברורות בגירסת המבקש, אינני מוצא מקום לסטיה מסדרי הדין הרגילים ומתן ארכה להגשת ההתנגדות, מקום בו זו הוגשה באיחור בלא נימוקים ובלא הסבר.

אשר על כן, אני דוחה את ההתנגדות וכפועל יוצא מכך רשאית המשיבה להמשיך בהליכי הוצל"פ. המבקש ישא בהוצאות המשיבה בגין הליך זה בסך של 500 ₪.

ניתנה והודעה היום כ"א אדר ב תשע"א, 27/03/2011 במעמד הנוכחים.

אילן רונן, שופט

הוקלד על ידי: ליז נאור התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: