מגן דוד אדום נ' אודם

פסק דין

התובעת הגישה תובענה כספית כנגד הנתבע בסך של 1,469.23 ש"ח בעילת אי תשלום עבור שירות הסעה באמבולנס. התביעה הוגשה כתביעה על סכום קצוב לפי סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967. ביום 8.2.09 ניתנה לנתבע רשות להתגונן והתביעה הועברה לפסים של סדר דין מהיר.

כפי שהובהר בהחלטות מיום 20.12.09 ומיום 27.1.10, בשוגג הוגשה על ידי התובעת תביעה זהה כנגד הנתבע בתיק נוסף, בש"א 215285/09 ולפיכך פסק דין זה מכריע במכלול הטענות בשני התיקים.

ביום 18.10.01 הזמין הנתבע שירותי אמבולנס מהתובעת עבור אימו מביתה בחולון לביה"ח קפלן ברחובות, ובערב אותו היום גם בחזרה מביה"ח לבית אימו בחולון. לנוכח שירות זה דרשה התובעת מהנתבע לשלם סך של 494 ₪ לכל כיוון ובסך הכל 988 ₪.

הנתבע סירב לשלם את הסכום אותו דרשה התובעת. לטענת הנתבע, בערב שקדם לנסיעה התקשר הוא למוקד מד"א בחולון כדי לברר את עלות השימוש בשירותי התובעת, ובשיחה זו נמסר לו שעלות השירות תהיה 252 ₪. על בסיס מחיר זה, טוען הנתבע, בחר הוא להשתמש בשירותי התובעת ולא בחלופות אחרות. רק במהלך הנסיעה מסר לו נהג האמבולנס שעלות השירות תהיה גבוהה יותר, 494 ₪, אולם בשלב זה כבר לא הייתה בידי הנתבע כל ברירה זולת המשך הנסיעה תחת מחאה. בהמשך אותו היום, ממשיך וטוען הנתבע, השתמש בשירותי התובעת גם לצורך הסעת אימו מביה"ח לביתה. בשלב זה כבר ידע הנתבע את עלות השירות אך מאחר והצטרף לנסיעה באמבולנס בבקר, לא הייתה לו האפשרות להשתמש ברכבו הפרטי לצורך החזרה.

עם קבלת דרישת התשלום של התובעת, הודיע הנתבע כי הוא עומד על ביצוע החיוב בדיוק לפי המידע שמסר לו תורן המוקד, בסך של 252 ₪ לכל כיוון ותו לא. ניסיון של התובעת להגיע לפשרה לפיה ישלם הנתבע סך של 252 ₪ לנסיעה הראשונה וסך של 494 ₪ לנסיעה השנייה (מכתב התובעת מיום 14.11.01) נדחה על ידי הנתבע. הנתבע העביר איפה לתובעת המחאה בסך של 504 ₪ ובכך, לטעמו, יצא ידי חובתו. בין הצדדים נותרה מחלוקת ביחס לסך של 484 ₪.

לנוכח עמדת הנתבע, הוגשה התביעה כאשר ליתרת החוב המקורית מתווספים הפרשי הצמדה וריבית בסך של 226.23 ₪ והוצאות משלוח מכתבי התראה בסך של 664 ₪.

בכתב ההגנה, חוזר הנתבע על הטענות שטען במסכת ההתכתבות אשר קדמה להגשת התביעה. לטענתו, נציג התובעת במוקד נקב באוזניו במחיר של 252 ₪ לכל כיוון ולכן אין התובעת רשאית לדרוש ממנו סכומים העולים על סכום זה. הנתבע מדגיש כי פעל והזמין את שירותי התובעת על בסיס מחיר זה וכך גם נמנע מאלטרנטיבות כגון שימוש ברכבו או הזמנת שירותי חברה אחרת. הנתבע מדגיש כי ברור לו ששווי הזמן ועגמת הנפש עולים על החוב הנתבע אך אין הוא מסכים לקבל בהרכנת ראש דרישה כספית לא מוצדקת.

בדיון שהתקיים בפני הושג בין הצדדים הסדר, כמפורט בפרוטוקול הדיון, על פיו, בין השאר, הסמיכוני הצדדים לפסוק בתובענה ובסכסוך על דרך הפשרה ועל פי שיקול דעתי, בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

התובעת הינה תאגיד הפועל לפי חוק וללא כוונת רווח. פעילותה של התובעת מוסדרת בחוק מגן דוד אדום, תש"י-1950 ולפיו, בין היתר, נקבע שעל התובעת לגבות ממי שקבל ממנה שירותים אגרה בשיעור שיקבעו שר הבריאות ושר האוצר. לפיכך, אין התובעת רשאית כלל לשנות את התעריפים לפיהם הם פועלת ואין היא רשאית לנהל משא ומתן לגביהם. התובעת טוענת כי התעריף הנקוב למתן השירות אותו הזמין הנתבע הינו 494 ₪ לכל כיוון ולמעשה הנתבע לא חלק על כך, כך שסוגייה זו לא שנויה במחלוקת.

טענת הנתבע מתבססת על חילופי הדברים בינו לבין תורן המוקד של התובעת והוא קבל מרה על סירובה של התובעת להמציא את סרטי ההקלטה המבטאים אותה השיחה. סרטי ההקלטה אכן לא הומצאו ואף עדות אותו תורן מוקד של התובעת לא הובאה. בהעדר אלו אין סיבה לפקפק בעדות הנתבע אודות חילופי הדברים בינו לבין תורן המוקד ונקודת המוצא העובדתית הינה שאכן נאמר לנתבע כי עלות הנסיעה תהא 252 ₪ לכל כיוון.

כיוון שברור שלא הייתה לתורן המוקד סמכות לשנות את תעריפי התובעת ואף אין טענה לכריתת הסכם בין התובעת לנתבע על בסיס השיחה עם תורן המוקד, למעשה לנתבע טענת השתק כלפי התובעת. לטענת הנתבע, נציג התובעת יצר בפניו מצג אודות עלות השירות, הוא הסתמך על מצג זה ושינה מצבו לרעה ולפיכך מושתקת התובעת ומנועה מלחזור בה מאותו המצג.

דא עקא, ודווקא מטענות הנתבע מתברר שלא כן הוא. בכתב ההגנה, טוען הנתבע שלו ידע אודות תעריפה הגבוה של התובעת, לא היה נעזר בשירותיה אלא משתמש ברכבו הוא (למשל סעיף ג' במכתב הנתבע מיום 4.11.01), אך באותה נשימה הוא מוסיף וטוען שלא הייתה לו ברירה אלא להיעזר בשירות עובדי התובעת בשל מגבלותיה של אימו המנוחה ולשם העברתה מדירתה לרכב. בסיכומיו, טען הנתבע כי לו ידע אודות תעריפה הגבוה של התובעת היה מזמין חברה אחרת, אך הנתבע מודה שנעזר בשירותי התובעת גם לצורך השבת אימו מבית החולים לביתה ואיננו מסביר מדוע אז לא נעזר בשירותי חברה אחרת. בנסיבות אלו לא זו בלבד שהנתבע לא הוכיח כי שינה מצבו לרעה בשל הסתמכות על התעריף בו נקב נציג התובעת, אלא שהוכח שהנתבע המשיך ונעזר בשירותי התובעת תוך מודעות מלאה לתעריפיה. אין ספק כי הנתבע כלל וכלל לא רווה נחת מהמחיר אותו נדרש לשלם, לא אז ולא כיום. איש איננו שש להזמין שירותי אמבולנס אך למרבה הצער לעיתים אין מנוס מכך ונראה שזה זה היה מצב הנתבע.

אשר על כן הנני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע לשלם לתובעת את מלוא סכום התביעה בסך של 1,469.23 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה.

למרות התמשכות ההליך, לנוכח הסכמת הנתבע לסיום ההליך המשפטי במסגרת זו ובלא שמיעת ההוכחות ולאחר שלקחתי בכלל חשבון את טעותו של נציג התובעת אי אז באותה שיחת טלפון, יחויב הנתבע לשאת בהוצאות התובעת בסך של 1,000 ₪ בצירוף מע"מ.

ניתן היום, כ"ב אייר תש"ע, 06 מאי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: