מגן דוד אדום בישראל נ' כהן ואח'

פסק דין

לפני תביעה על סך 13,609 ₪ בגין נזקים שארעו לרכב התובעת (אמבולנס), לטענתה, עקב תאונה מיום 13.5.12.

1.מטעם התובעת העיד נהג האמבולנס, אשר הצהיר כי נסע בנתיב השמאלי במקביל למשאית ונגרר שנסעה בנתיב הימני. המשאית ביקשה לבצע עקיפה והחלה לסטות שמאלה לנתיב נסיעת האמבולנס. מצידו השמאלי של הנתיב קיים מעקה בטיחות, כך שנהג האמבולנס לא יכול היה לסטות שמאלה, הוא הפעיל את הסירנה ואז נהג המשאית "שבר" את ההגה ימינה, הנגרר איבד שליטה ופגע בצידו הימני של האמבולנס. האמבולנס ניזוק בצידו הימני, במראה ובדלת הקידמית ימנית. נהג האמבולנס הכחיש את גירסת הנתבעים כי הוא אשר ביצע עקיפה.

2.הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") טוען כי האמבולנס לא נסע במקביל למשאית אלא אחריה. הנתבע מאשר כי ביקש לפנות לנתיב השמאלי, אך האמבולנס ביקש לעקוף את המשאית וכך פגע בגלגל הנגרר, כעולה מאופי הפגיעות בשני הרכבים. הנתבע אישר כי התאונה ארעה בנתיב השמאלי, כאשר הנגרר בנתיב הימני.

3.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם, בעדויות שבפני, במוצגים שהוגשו ובסיכומי ב"כ הצדדים, להלן החלטתי:

שני הצדדים מסכימים כי התאונה ארעה עת ביקש הנתבע לעבור מהנתיב הימני לנתיב השמאלי.

הצדדים חלוקים בשאלה האם במקביל ביקש נהג האמבולנס לבצע עקיפה או שמא נהג בנתיב השמאלי מבעוד מועד.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, אני מקבלת את גירסת נהג התובעת. הנתבע מאשר כי נסע בנתיב הימני וביקש לעבור לנתיב השמאלי ומכאן חלה עליו חובה לעבור לנתיב השמאלי, כאשר הוא מוודא כי הדרך פנויה. הנתבע אף אישר כי בעת התאונה הנגרר טרם סיים את המעבר לנתיב השמאלי. אני מקבלת את עדות נהג האמבולנס כי התאונה ארעה כתוצאה מפגיעה של הנגרר באמבולנס.

אופי הפגיעה באמבולנס מתיישב, לטעמי, יותר עם גירסת נהג האמבולנס מאשר עם גירסת הנתבע, כאשר האמבולנס ניזוק בדלת הימנית, דבר אשר מתיישב עם הטענה כי הנגרר פגע באמבולנס כאשר ביקש הנתבע לחזור לנתיב הימני.

באשר לטענה כי התובעת נמנעה מלהביא עדים נוספים מטעמה אשר נסעו אותה עת באמבולנס, מקובל עלי הסברו של ב"כ התובעת לענין זה כי מדובר בנערים מתנדבים שלא התייצבו לדיון לאור בחינת בגרות שנערכה להם במועד הדיון ואינני מוצאת לזקוף אי הופעה זה לחובת התובעת.

4.אשר על כן, אני קובעת כי הנתבע אחראי להתרחשות התאונה.

5.באשר לנזקים הנתבעים, התובעת צרפה חוות דעת שמאי מטעמה. חוות דעת נגדית לא הוגשה והשמאי לא נחקר על חוות דעתו. כך גם צורף אישור בגין שכר טרחת השמאי.

ב"כ הנתבעים טען כי לא צורפה חוות דעת נפרדת לענין רכיב ירידת ערך הרכב. יחד עם זאת, משצויין בחוות הדעת מהו ערך הרכב, מהו שיעור ירידת הערך בגין כל אחד ממרכיבי הנזק, מהו שיעור ירידת הערך הסופי וההפסד בגינו, די בכך ובהעדר חקירת השמאי, כדי לחייב הנתבעים גם בגין ראש נזק זה.

ב"כ הנתבעים טען כי אין לחייב בתשלום בגין מע"מ, בעוד ב"כ התובעת טען כי התובעת אינה רשאית לקזז תשלומי מע"מ בהיותה מלכ"ר. העבודות נשוא חוות דעת השמאי מחוייבות בתשלום מע"מ. לא הוכחה טענת הנתבעים כי התובעת רשאית לקזזו, ולפיכך אחייב גם בגינו.

6.אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובעת הסכומים כדלקמן:

עלות תיקון הנזק לפי חוות דעת השמאי – סך 7,389 ₪.

בגין ירידת הערך – סך 5,472 ₪.

בגין שכר טרחת שמאי – סך 450 ₪.

הסכומים האמורים ישאו הפרשי הצמדה מיום 14.5.12 ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף, ישאו הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, באגרת המשפט ששולמה וכן בשכ"ט עו"ד בסך 1,600 ₪.